ישבתי לראות את הרבע הראשון במשחק בין ויטוריה למכבי ת"א ומעל לכל דבר אחר שקפץ לעין ברבע הזה בלטה העובדה שהספרדים תפסו יום קליעות פנטסטי.

ארבע דקות לסוף הרבע הם עמדו על 5 מ-5 לשלוש וקלעו עוד שלוש קליעות עונשין. בסיום הרבע היו להם 10 מ-14 מהשדה ומתוכם 6 מ-7 לשלוש. נכון שלהגנה של מכבי ת"א יש חלק בכך, אבל באופן כללי אלה נתונים שכמו שהם מגיעים אחת לכמה וכמה משחקים, הם יכולים גם לא להגיע במשך תקופה ארוכה. מהבחינה הזו, מכבי פתחה את העונה ישר לתוך התגשמות הסיוטים: רבע מוחץ שבו היריבה זורקת וכמעט כל כדור נכנס.

מכבי ישנו בהגנה, או אולי נכנסו להלם כמו שהגדירו כמה שחקנים ואמר גם דייויד בלאט אחרי המשחק. כמובן שכל שלשה שנכנסה גרמה להגנה להיפתח, וכך מצאו עצמם גם מרטין רנצ'יק וסטאנקו באראץ' באחד על אפס והשיגו כמה נקודות קלות במיוחד.

השחקנים של מכבי לא עשו חילופים מהירים מספיק כדי להשתחרר מחסימה כפולה לקלעים של הספרדים, או שלא עשו אותה בכלל. טלטוביץ' קלע 3 או 4 שלשות ברבע הראשון. פעם או פעמיים אליהו איחר להגיע אליו, ופעם או פעמיים נוספות לא בוצעו חילופים בהגנה עליו. למעשה, חוץ מאשר על באראץ' הם יכולים היו לעשות חילופים על כל השחקנים, אבל פשוט לא ביצעו טוב את העבודה ההגנתית.

היו כמה דברים מעניינים שבלטו מעבר לזה: פרקינס ופארגו צריכים לקלוע מבחוץ, אבל אין להם יד יציבה וזה הוכח שוב, הפעם לצד הפחות טוב. הדברים שהם עושים בליגה, כמו חדירות וניצול יתרון האתלטי, הרבה יותר קשים לביצוע מול שחקנים פיזיים וגבוהים יותר.

ריצ'רד הנדריקס טוב אולי לליגה הישראלית בתוך מחליף לסנטר, וגם זה לא בטוח, אבל מול הגבוהים של ויטוריה הוא נראה קטן ולא יעיל. לא מתאים כסנטר ברמות האלה.

הוא סיים את המשחק עם 9 נקודות, אבל ברבע הראשון לא היתה לו אף נקודה, הוא החטיא שתי זריקות עונשין ונחסם פעמיים. היתה התקפה שבה פרקינס מסר לו שבע שניות לסיום שעון, ובזמן הזה הנדריקס היה צריך לקחת את היריב שלו עם הגב לסל ולהוציא מזה משהו טוב. הוא אפילו לא ניסה, והחזיר כדור החוצה. בשלב כזה של התקפה אתה מצפה משחקן זר שייקח יוזמה. הנדריקס לא עשה את זה.

אם היה לו מעט ביטחון לפני כן, גם זה כנראה הלך. לקלוע תשע נקודות עד לסיום זה בסדר, אבל כשזה מתחיל במינוס עשרים הפרש זו חוכמה פחות גדולה.

לגבי סחורצאניטיס, במשחק הזה הוא לא הוציא כדור. היה לו איזה משחק בגביע הליגה שבו הוא התנהג הפוך וכמעט לא הלך לסל אלא רק מסר. הסיפור ההוא הסתיים עם חמישה אסיסטים ובלי נקודות. כאן, נגד ויטוריה, הוא הלך על הצד האקטיבי – זה שמחפש להגיע לחישוק בכל מחיר.

כנראה שהוא כבר הספיק להבין שיש הבדל גדול בין הליגה הישראלית לליגה האירופית, והוא מודע לכך שהדגש העיקרי מבחינתו ומבחינת הקבוצה הוא היורוליג. כולם מסתכלים עליו ועל מה שיעשה, ואולי כתוצאה מזה הוא מכניס את עצמו ללחץ והופך לתחנה אחרונה בהתקפה.

ככל ששמתי לב, סחורצאניטיס והנדריקס לא משחקים יחד. אני חושב שבלאט צריך לתרגל ולנסות את שניהם יחד, כדי שהנדריקס יוכל לקבל יותר דקות בעמדה 4 ואפילו אם זה יוצר מצב שעל הספסל נשאר רק גבוה אחד טבעי – יניב גרין. גם אם זה לא יעבוד, לנסות צריך. יכול להיות שזה יועיל להם בהמשך המשחקים באירופה.

אתמול מכבי ת"א שיחקה נגד אשקלון. משחק אחר לגמרי, סגנון שונה, לא דומה בכלום לרמה הגבוהה של אירופה. מכבי משתלטת על המשחק, יוזמת, ממהרת, רצה אחרי ריבאונד ולפעמים גם אחרי סל ובאופן כללי משחקת בהילוך מהיר.

כמעט הכל מבוסס על התקפות מעבר ונקודות קלות. בהשוואה למה שראינו בויטוריה ביום חמישי, המשחק באשקלון נראה בחלקים גדולים שלו כמו משחק פנימי באימון. ממש חמישה נגד חמישה, במיוחד ברבע השני שבו כל מי שרק רצה עשה סל ולא רק מהצד של מכבי, אלא גם באשקלון. זה הופך את המשחקים לכאלה עם המון נקודות אמנם, אבל אם חושבים על זה באמת כשאין הגנות מדובר במשחק סתמי שמאבד מהר מאוד מהעניין שבו.

gilse@inter.net.il