אלא מה? עסקי הריקודים כנראה לא היו מוצלחים ממש באותם ימים, ממש כמו במשל על הצרצר והנמלה, ורוברט פילאטוס שלנו מצא את עצמו מובטל.

נכנס החבוב אי שם בשנות השבעים לדיסקוטק בלוס אנג'לס, ופוגש בחור בשם פבריס מורוואן. מתגלגלת לה שיחה על הא ועל דא, ומתברר כי גם האדון מורוואן הינו אירופי כשר למהדרין. צרפתי אמנם, אבל אירופי.

מפה לשם החליטו החבריא להקים צמד מוזיקלי ולחרוך את הבמות. אמרו ועשו. ישבו, כתבו סינגל, וניסו לרוץ איתו. אבל ככל הנראה כישרון כתיבה וזמרה לא היה הצד החזק של החבובים, והסינגל כשל.

אבל ידידינו לא אמרו נואש. הם פנו למפיק המוזיקלי פרנק פאריאן והוא הבטיח שיעשה להם קריירה. הבטיח וקיים, עד כדורסלע הם הגיעו.

פאריאן נתן לשניים את "השם מילי ונילי". האם היתה כאן מחווה לצילי וגילי בובותיים של ביאליק? ייתכן, אך ייתכן גם כי מקור השם הוא מועדון שהיה פופולארי עד מאד אז בניו יורק-הכרך.

כך או אחרת, אחרת או כך, פאריאן הבין שהשניים, חביבים ככל שיהיו, אינם מוזיקאים גדולים, ולכן מי שביצע בפועל את שירי הלהקה היה חבוב בשם צ'ארלס שו.

גימיק נחמד היה זה, לא נכחיש, ואף בפרס גראמי זכו השניים.

אלא שבסופו של דבר נחשפה האמת, והשניים נדרשו להחזיר את פרסי הגראמי, וכדי בחו"כ וקצף הגיעו.

בשנת 1998 נפטר רוב פילאטוס ממנת יתר של סמים, וכל מה שהותיר אחריו הוא הלהיטים הגדולים דוגמת Girl You Know It’s True, או למשל Girl, I’m Gonna Miss You.