שיחקתי עונה אחת עם שרון אברהמי בהפועל גבת בעונת 1994/95. בלי לשים לב, מפה לשם עוד מעט כבר יחלפו עשרים שנה מהעונה ההיא וקשה לזכור פרטים קטנים.
אברהמי היה בעיקרון הרכז המחליף בקבוצה אחרי גילי שוורצמן, אבל פה ושם עלה בחמישייה גם לפניו והיו מקרים ששניהם שיחקו יחד בחמישייה אחת. הוא היה שחקן התקפה חכם, מבין את המשחק.
בהמשך הקריירה הוא התפרסם לא מעט בזכות מסירות אלי-הופ נפלאות לאריק קמבל בקרית אתא. אני לא יודע אם היה לו את הטאץ' הנהדר הזה במסירה כבר אז, כי אצלנו פשוט לא היו רחפנים כאלה ושחקנים כמו דריק גרווין, ניב ברג, אבי קטן ומשה אברמוב, שמילאו את עמדות הפנים, שיחקו מתחת לטבעת ולא מעליה כמו קמבל.
בהגנה שרון היה מסוג השחקנים שנצמדים אליך כמו עלוקה ולא מרפים. כגארד נמוך ולא פיזי לא היו לו יותר מדי יתרונות פיזיים כמגן, והוא התבסס על לא מעט ניסיונות לתכסיסים.
הוא ניסה למצוא פתרונות, להמר על חטיפה, להמר על קליעה מצד שחקן שלא ידוע ביד טובה מבחוץ, להעמיד את עצמו בסיטואציה נוחה לסחיטת עבירת תוקף, לבלגן את המצב כדי ליצור לעצמו יתרון. פה ושם עיגל פינה, אחרת המיס-מץ' ההתחלתי היה מכריע אותו.
אני לא כל כך מכיר את הסגנון של הפועל ת"א ולא יצא לי לראות אותם הרבה. מהמעט שראיתי עושה רושם שגם כמאמן הוא לא זנח את הקומבינציות הערמומיות שלו. הוא משחק הגנות מעורבות, או מפקיד, למשל, את בריאן אסברי, 2.00 מ', על הרכז של היריבה ולא על הפורוורד שלה, כי יש לו את מתן נאור שיכול להתמודד הגנתית עם פורוורדים. בדרך הזו הוא מרוויח את אסברי עם הידיים הארוכות שלו כשומר על הרכז, ומצליח לשבש לו את שדה הראייה ואת ניהול המשחק.
שרון הצליח לחבר קבוצה מצליחה, בין השאר כי היא משחקת הגנה טובה בהרבה מאשר אחרות בליגה הזו. בליגה הלאומית כמעט כולם משחקים התקפה ויודעים לקלוע, ומי שמשחק הגנה הוא שזה זוכה ביתרון. שרון היה בבסיסו שחקן הגנה ולא שחקן התקפה, הוא אמנם היה מוסר מצוין אבל בכל שקשור לקליעה לא היו לו יתרונות יוצאי דופן – לא קליעה תוך כדי תנועה ולא אחרי פיק אנד רול.
אני מניח, לפחות על פי מראה עיניים, שחלק מהגישה הכללית שלו היא לשים דגש רציני על הצד ההגנתי. עם שחקנים כמו רוקני, להט, נאור ואוטר, נוח יותר להגיע לסיטואציה כזו. קהל, כמו במקרה של מכבי ת"א, אוהב להתחבר להגנה ולהפועל יש גם את ההגנה הטובה ביותר בליגה הלאומית וגם את הקהל הכי דומיננטי. בקיצור, העסק מחובר.
בעניין אחר, יפה מאוד שהיתה לאברהמי סבלנות. לא תמיד אנשים כמותו ששיחקו ואימנו רק באזור אחד, הצפון במקרה הזה, מצליחים לצאת משם ולהצליח במקום אחר. אבי אשכנזי, למשל, עושה עכשיו ניסיון ראשון במ.כ. הבקעה, אחרי שנים באזור חיפה ונהריה.
אני זוכר את שרון מהתקופה המשותפת בגבת כבחור טוב, אחד שיודע להסתדר, אדם נהדר. הוא חי את הכדורסל ועוסק הרבה שנים במקביל גם בניהול בית ספר גדול לכדורסל בעמק יזרעאל, באימון קבוצות בארצית או בלאומית וגם באימון נבחרת בית ספר תיכון בעמק. מעכשיו הוא גם עוזר מאמן נבחרת הנוער.
והיה לו גם קצת מזל בהתקדמות מהצפון למרכז הבמה בת"א: אברהמי הוא חבר של גור שלף, אחיו של אורי, המנהל המקצועי של הפועל. במקרה הספציפי הזה, מתברר נכון לעכשיו שהחיבור בין הצדדים מוצלח במיוחד.
gilse@inter.net.il
