גיל 'והתרגיל' סלע יצא לברצלונה לראות קצת פיינל פור. אחרי כל כך הרבה כדורסל נשים לאורך כל העונה והתמקדות והתמחות בתחום, כולל זכייה באליפות ועלייה לליגת העל – וכל זה על חשבון כתיבת אייטמונים לכדורסלע - לא יזיק לראות את באטיסט נגד לברינוביץ' ופארגו נגד פריג'יוני.

מתברר שיש סיפור מאחורי הסיפור והנסיעה התאפשרה רק בזכות ניצחון החוץ השבוע על אס"א ירושלים בסדרת הגמר, שהשלימה 0-2 ופינתה את 'התרגיל' מענייניו. עוד לפני העלייה לגמר היה ניסיון להקדים את המשחקים בכל מקרה, כי באמת שאין סיבה להמתין עשרה ימים בין סיום חצאי הגמר לפתיחת סדרת הגמר, וזה לא יצא לפועל. ובקיצור, אם פ"ת היתה מפסידה בירושלים והסדרה היתה הולכת למשחק שלישי, הוא היה נשאר כאן ומשלם דמי ביטול על כרטיס טיסה שהזמין מראש. לקח הימור והיה חייב לזכות בו.

סופו(קליס) של עניין, ניצחו וזהו. די. עכשיו הוא יכול לנסוע. בעצם, נסע.

בעוד כמה וכמה (וכמה!) חודשים 'התרגיל' יהפוך למאמן ליגת על. לא עניין פעוט בימינו אנו, יש להודות. ומי תיאר לעצמו שיתגלגל דווקא לכדורסל הנשים, שביומיום קיימת נטייה כללית לדחוק אותו לשוליים?

נטייה-מה-נטייה, בבית משפחת סלע כדורסל הנשים הוא עולם ומלואו, במיוחד אצל ראש השבט, בני, המכונה הרצל וארל גם יחד. מבחינתו, כל העולם כולו כדורסל נשים. וזה טוב. אם כבר עוסקים במשהו מסוג כזה, ובטח בגילו, התמכרות היא דבר טוב. כנראה שלא תהיה גם לי ברירה בקרוב, אלא להוציא את הראש החוצה מפעם לפעם מענייני קזינו גברים, NBA ויורוליג/יורוקאפ, ולהפיץ את בשורת כדורסל הנשים ביתר שאת.

בעקבות ההישג, ועוד לפני ההמראה, ביקשתי לדעת מאחי הקטן והיחיד, חתיאר בן 38 למעשה, מיהו ומהו כמאמן בקווים כלליים. עקרונות, דגשים, כאלה.

זרקתי כמה שאלות באוויר והנה נענה לאתגר ובנה אייטמון. אלה הם הדברים.

מה העקרונות הבסיסיים שלך כמאמן?

"חשובה לי בחירת השחקניות. מעבר לזה שהן צריכות להיות טובות, הן חייבות לדעת להקשיב ואני חייב להקשיב להן. האופי מאוד חשוב, אני מחפש אופי נוח בקבוצה והיינו בעונה האחרונה מאוד מחוברים, כי רצנו שנתיים-שלוש יחד.

"בנוסף לזה, חשוב לי שיהיו בקבוצה שחקניות הגנה טובות. זה מגיע מהמקום בו הייתי אני כשחקן, אחד שמתבסס על הגנה טובה וקונה את הדקות קודם כל דרך הצטיינות בתחום הזה. היה לנו הפסד חוץ נגד רמת חן העונה כשספגנו 79 נקודות, ולמרות שהיתה לנו קבוצת ההתקפה הכי טובה בליגה העונה הצלחתי אחרי המשחק הזה להכניס לראש של השחקניות שאנחנו מוכרחים להשתפר הגנתית. ובאמת, בסדרת חצי הגמר נגד אליצור ת"א והגמר נגד ירושלים ספגנו בערך 52-50 נקודות בכל אחד מהמשחקים.

"לדוגמא, במשחק מספר 2 בסדרת הגמר בירושלים הן הובילו 11-20 בסוף הרבע הראשון, אבל אחר כך עצרנו אותן על 14 נקודות ברבע השני וברבע השלישי ביחד. האמנתי שאם נשמור טוב ננצח, והצלחנו. אני אוהב הגנה אגרסיבית, לחץ על הכדור. בתחילת העונה לחצנו על כל המגרש גם באישית וגם בסוג של איזורית, אחר כך כבר ירדתי מזה כי יש לנו שתי שחקניות, טלי בן ישי (משמאל) ושירי פורת, שחשבתי שיהיה נכון לתת להן יותר אוויר ולהוריד עומס בהגנה, כדי שיוכלו להיות דומיננטיות בהתקפה כמו שהן רגילות. הן שחקניות ברמת ליגת העל".

ולמה לא לעבוד על פי רוטציה רחב יותר, כדי לאפשר לקבוצה יותר דקות של לחץ בהגנה? אולי כי זה אין לך מספיק שחקניות מוכשרות בהתקפה, ורצית להשאיר את השתיים האלו על המגרש בכל מחיר?

"היו לי פחות או יותר ארבע וחצי שחקניות על שלוש עמדות וארבע גבוהות, כאשר מתוך הגבוהות לשתיים די קשה עם הסיפור של הלחץ – שרון זאבי
ואירה חשיבון – ואני צריך לשמור עליהן במגרש. לא שאנחנו משחקים פעמיים בשבוע וצריך לשמור על חלוקת כוחות עד כדי כך, אבל ברגע שהבנתי שהקבוצה שיפרה את יכולת ההגנה שלה על חצי מגרש הרגשתי שהכל תלוי בנו ויכולתי לוותר על שמירת הלחץ".

צילומי השחקניות מתוך האתר של הפועל פ"ת

דבר קצת התקפה.

"אני לא מגביל בהתקפה, נותן חופש יצירתיות לשחקניות יצירתיות כמו שתי הגארדיות. בדרך כלל יש שני תרגילים להתקפת מעבר שאנחנו מנסים להריץ אותם, ובמשחק עומד יש תרגילי תנועה, או יציאה של שחקנית על חסימה לקליעה. לא השתמשנו הרבה בלואו פוסט, כי חשיבון היא בעיקר שחקנית של קליעה מחצי מרחק. ואם כל זה לא עובד אז עוברים למה שחצי עולם משתמש בו, פיק אנד רול על הטיותיו השונות".

עד היום לא עבדת עם זרות ובליגת העל ודאי תשחקו עם 4-3 בקבוצה. איך אתה מתארגן לגבי החתמת זרות, ניהול קשר יומיומי במגרש, עניינים של יחס מועדף או לא מבחינת דקות משחק או בחינות אחרות, כשברור שהן בדרך כלל בדרגה אחת לפחות מעל הישראליות מבחינה מקצועית.

"בקרוב נדע יותר לגבי התקציב לעונה הבאה, כי תקציב הוא הרי תמיד מפתח לבניית קבוצה. אני מתכוון להתייעץ עם כמה מאמנים מליגת העל ולא מתבייש מזה, כמו למשל עידן אבשלום, עוזר המאמן ברמלה שהוא חבר שלי, ומן הסתם אשב לראות הרבה קלטות ו-DVD של שחקניות.

אני חושב שאתן עדיפות להחתמת זרות צעירות, אנרגטיות, שכל אחת מהן יכולה לשחק בשני תפקידים. אני צריך גם לעמוד על ההבדלים בין זרות שמגיעות לכאן ישר מקולג'ים, לבין כאלה שמגיעות אחרי ניסיון אירופי. חשוב לי שהן יהיו שחקניות שמצטיינות בהגנה, כי אני רוצה לנסות להרכיב קבוצת הגנה שתלחץ על הכדור ויהיו לה אופציות לעשות את זה על חצי מגרש ועל מגרש שלם. זה משהו שונה קצת שונה בנוף שלנו, ואנשים לא רגילים לזה כאן. רואים את דייויד בלאט עושה את זה במכבי ת"א, ואני לא מבין למה כמעט שאין מאמנים אחרים בליגה שעובדים על פי הדרך הזו".

ונניח שקורה לך מקרה סולומון – קטש. אתה באמצע סדרת פלייאוף קרוב לסיום העונה והכוכב שלך מלכלך עליך באופן פומבי. מה אתה עושה?

"בעיקרון, אני לא מעיף שחקניות. הדרך שלי היא לתת כבוד לשחקניות, כי הייתי בצד הזה פעם. לפעמים שחקניות אומרות לי שאני לא צועק מספיק ולא גוער כשצריך, אם זה במשחק או באימון, ואולי זה משהו שאני צריך לשפר לקראת ליגת העל, אבל הדרך היא לכבד ולקבל כבוד. למרות כל מה שאמרתי עכשיו היה אימון העונה שפוצצתי אחרי חצי שעה, ושלחתי את כולן הביתה כאילו אני אפי בירנבוים לפחות.

"עברתי מאמנים שצועקים ומעיפים מהאימון ובאיזשהו מקום גורמים לך לשנוא כדורסל. לעומת זאת, התאמנתי אצל שרון דרוקר ודייויד בלאט. בעונה אצל שרון אני לא זוכר אף צעקה, ואצל בלאט, במשך שנתיים, הוא אולי צעק פעם אחת. אקח שחקנית לשיחה כדי ללבן דברים ולצאת לדרך חדשה. לא מאמין בעונשים וסדרות חינוך".

מצלצלים אליך מראשון לציון, בני השרון או הפועל חולון, ומציעים לך לשמש עוזר מאמן בליגת קזינו לגברים תמורת אותו שכר כמאמן ראשי בליגת קזינו לנשים. במה תבחר?

"קשה לי לענות על זה. עשיתי פה איזושהי דרך והגעתי לאן שאני רוצה. צריך לראות מה התקציבים ואם אפשר לבנות קבוצה טובה ולא כזו שתשקע מהר ותאבד עניין. צריך גם לזכור שחוץ מאימון הקבוצה הבוגרת אני מנהל מקצועי של כל האגודה. אם יש משהו שאני גאה בו, אפילו יותר מהאליפות, זה הקשר שהצלחתי ליצור בין קבוצות הילדות והנערות ובתי הספר לכדורסל לקבוצה הבוגרת. הן בכלל לא ידעו שיש קבוצה בוגרת, ועכשיו הן מלוות את הבוגרות בהערצה.

"היה יפה לראות אוטובוס מלא שהוצאנו למשחק בירושלים, והבנות הצעירות ממש עוקבות אחר מה שקורה בבוגרות. זה מודל לחיקוי וככה זה צריך לעבוד. לפני שנה היינו במעמד דומה של חצי גמר פלייאוף וזכייה בגביע האיגוד והצעירות בקושי ידעו שיש קבוצה בוגרת.

"בקיצור, יהיה קורץ להיות עוזר מאמן בליגת העל לגברים, אבל תלוי של איזה מאמן, ומצד שני ברגע שהולך לי כאן אז לעזוב פירושו להפסיד הרבה. זה כאב ראש חיובי, אבל כרגע לא רלוונטי".

איך זה לעבוד באופן יומיומי שוטף עם אבא שלך ושלי, שמשמש כמנכ"ל העמותה ומעורה בכל פיפס קטן? ויש גם דוד בעמותה, בוא לא נשכח. אבי ארבל, שהפך להיות אוהד שרוף עם הזמן ומגיע לכל משחק.

"כן. זה כיף לעבוד עם אבא, הלוואי שנגיע לגבהים חדשים בעיר שלא מכירה כדורסל מקצועי ברמה הכי גבוהה. לפעמים יש חיכוכים, הוא יכול לתת הערה תוך כדי משחק שלא מוצאת חן בעיניי, ואז אני יכול לצעוק קצת, כי אני מרגיש שאני יודע מה הדברים שהשחקניות צריכות".

למי עוד תודה, למי עוד ברכה?

תודה לשירי, אשתי. קשה עם כל האימונים, הלילות, הנסיעות הרחוקות לפעמים, הטרטור והעזרה עם הילדים. תודה גם לצוות ההנהלה המורחב. אמרתי בתחילת העונה שאם אנחנו לא עולים גם הפעם, אחרי הכישלון של העונה שעברה, אני עוזב, ואני שמח שהם תמכו והצלחנו. ותודה לשחקניות, שניצחו בירושלים השבוע ואפשרו לי לעלות על המטוס ולנסוע לפיינל פור".

gilse@inter.net.il