בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד, וגם שלומות ונצורות. ובעצם, כל הברכות הלבביות שאתם רגילים לקרוא כאן – שינחתו על ראשכם ביחד.

שהרי היום הזה, היום זה ממש, יוציא מתוכו חביב נולד חדש, החמישי מאז היווסדו של כדורסלע-האתר. קדמו לו טריי סימונס, ג'ייסון וויליאמס, בריאן רנדל ודנילו פינוק. ולפניהם, כמובן, שורה של שועי עולם שהוכתרו עוד בימים הרחוקים והולכים של השהות הנשיאותית-סיפרתית מעל דפי העיתון "מעריב".

עוד לפני האירוע עצמו, הנה קובלנא והמלצה שהגיעה השבוע מנתין מכובד, גיא שמו. וכך כותב האיש:

"נדמה לי, על אף שאינני, שאנחנו נכנסים כעת ליום ה-12 מאז גמר הקופל-פור. 11 יום מלאים עם אלופה חדשה וללא חביב חדש. במחוזות אחרים היינו מציינים "לא יאה" מפואר, מפריחים בחו"כ בזוי לאוויר, או רחמנא ליצלן - מגישים זר שומים באושים. אבל לא כאן. לא ראיתי התייחסות לנושא.

העם (או יותר נכון - החלק ממנו שכולל את כותב שורות אלה) דורש מהנשיא להכריז על תיישון החביב - ועל הגיבור הקשוח כחביב של כבוד. מעין הצדעה כזו. לא סביר שבעונה הבאה הוא יוכל להגיע למספרים האלה, אבל אם לעשות טוויסט מעניין בעלילה - זה רק למענו. או לשקול לעשות זאת לרגל פרישה. בכל מקרה החבוב ראוי לחביבות".

עד כאן דברי גיא. נרצה להשיב בקצרה, כי עכבנו כאן את קיום הפיינל פור לצורך מחשבות אחרונות, לבטים, היסוסים שעברו בראש. אחרי הכל, מדובר בהחלטה לא פשוטה בכלל. בין השאר גם בעקבות המלצות העם השונות להמליך את ההוא, לבחור בזה להכתיר את השלישי ועוד כהנה וכשמה.

ובקיצור, קופל-פור מה קופל-פור, ליגת קזינו או לא, היינו צריכים את הזמן שלנו, יו נואו. צריכים להיות שלמים.

יוצאים לדרך: ארבעה מועמדים לפנינו: תיישון ג'יימס, מאירק'ה גיבור קשוח, ג'רמי "סרינה" פארגו וגל מקל. חברי נשיאות ודירקטוריון משמשים להם בערבוביה וכבר סיימו לבלוס את אחרוני הבורקסים נוטפי השומן. כולנו מוכנים לפסקאות באות. שחררנו אוויר, עצמנו עיניים, התרכזנו. זר לו היה מזדמן יכול היה לחשוב שהגיע לכנס מדיטציה להמונים.

המודח הראשון הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

פארגו! יאאא אולוהייים! פארגו בחוץ!

דווקא השחקן היחיד בארץ שזכה בשני תארי אליפות. היחיד מבין הארבעה שהגיע לגמר היורוליג השנה ושיחק שם תפקיד ראשי. היחיד, יש להניח ולהניח יש, שעוד יכול להגיע ל-NBA. וכנראה שגם השחקן הכי טוב מבין הארבעה. דווקא הוא בחוץ.

בין הסיבות להדחתו: 9 משחקים בהם קלע רק 5 נקודות ומטה לאורך העונה, בהם שני משחקים עם 0 נקודות ב-21 ו-24 דקות. בנוסף, רצף של ארבעה מחזורים (17 עד 20 כולל) בהם קלע רק שלשה אחת מתוך 12), או הרצף שבין מחזורים 25 עד 28 כולל, בהם העמיד 3 מ-17 בלבד לשלוש. כמובן שישנם גם רצפים מרשימים, כן? למשל, מחזורים 23, 24 ו-25, בהם הרביץ 9.3 אסיסטים בממוצע.

וגם זאת יש לומר: על אף קפיצה דרמטית בנתוני הפלייאוף לעומת העונה הסדירה, 3.4 איבודים בממוצע מציקים לנו. נו, מה לעשות.

פארגו זכה לכינוי "סרינה" על שום הדמיון בעיניהם בסיטואציות מסוימות ומזוויות כאלה ואחרות. חיבה עקרונית כלפיו יש. הכרה ביכולותיו גם. אפילו העובדה שהוא ממשיך לעונה שלישית ברציפות ואולי יותר מזה, אמורה להעניק לו את אהדתנו. ובכל זאת, ברגע האמת – נשמור את החיבוק החם לאחר.

היידה ג'רמי פארגו על עונה מצוינת רוב הזמן, ועל זינוק אדיר לשמי הכדורסל המקומי והאירופי בשתי העונות האחרונות. מודח הינו.

המודח השני הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

קשה, קשה.

הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

עדיין קשה.

המודח השני הוא מאירק'ה רב הרושם! אכן כי כן, אמת היא זו ולא בדיה. וזה קשה, כאמור.

מאירק'ה היה בדרך לטופ 2, אולי אפילו לבחירה המיוחלת. פלייאוף חלש ביחס לעונה הסדרה המצוינת שלו הכריע לשלילה מבחינתנו. בפלייאוף התברר שהגיבור הקשוח, ששיחק 32 דקות בממוצע למשחק במהלך עונה שבמהלכה חגג 36, נתקע.

בסדרה של אשדוד נגד הפועל ירושלים הוא הגיע ל-4.7 איבודים, כמעט שלא הגיע לקו העונשין, דייק ב-27% משלוש ובאף אחד משלושה המשחקים לא הגיע ל-50 אחוז מהשדה. רק באחד משלושה המשחקים הוא קלע בדאבל-פיגרס.

במחזור השישי הוא הרביץ טריפל-דאבל נגד בני השרון עם 10 נקודות, 11 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. אמרנו אז לעצמנו: יאאא אולוהייים! זו העונה של מאירק'ה, הפעם זה יקרה. קיווינו שטפ-הירו יוכיח שיכולתו הטובה תימשך אל תוך הפלייאוף, אבל זה לא קרה, זה לא.

הוא דעך. והענקת תואר חביב כבוד כפי שהוצע על ידי הניתן גיא אינה עומדת על הפרק כרגע. בשביל כבוד צריך לעבוד. ומאירק'ה טרם אמר נואש, הוא צפוי להמשיך עונה נוספת. כבוד אפשר לתת גם אחרי עונה פחות טובה, יו נואו. סוג של מחווה, סיום קריירה. עוד לא הגענו לזה.

נכבד בהחלט את השחקן הכי מכחכח, משתעל, ממצמץ ומשתנק בתולדות הכדורסל הישראלי, אבל בצער רב עלינו להודיע: מודח הינו.

נותרו שניים: תיישון ג'יימס וגל מקל, יאאא אולוהייים! כבוד רב לשניהם. כבוד גם לנו.

תיישון או מקל? גל או ג'יימס?

זר או ישראלי? נמוך או גבוה?

זקן תיש או מגולח למשעי? כחול עיניים או ארך גפיים?

רבותיי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים): לא נוכל לקבל את סדרת הפלייאוף שהציג תיישון ג'יימס נגד מכבי ראשל"צ, בה ירד באופן דרסטי ברוב הקטגוריות ובעיקר נותר עם בני השרון מחוץ לפיינל פור. זקנקן התיש שלו כמעט פיתה אותנו, כמעט-כמעט שהתאהבנו. היינו קרובים. ג'יימס היה המועמד הברור ואפילו המועדף בעיני רבים, אבל הוא נופל לנוכח סדרה חלשה, כאמור, וגם העובדה שחודשים מראש היו רמזים על החתמתו הצפויה במכבי ת"א עומדת כעננה כבדה מאוד, אפילו ענן, מעל ראשו.

ג'יימס ירד בפלייאוף ביותר מ-50 אחוז בממוצע החסימות ובמדד המשוקלל, ובעשרות אחוזים גם בממוצעי הנקודות והריבאונדים. הראש שלו לא היה שם, כנראה. והראש שלנו, בין השאר בעקבות זאת, לא איתו.

וזה עושה בום על קולי, כי גל מקל הוא חביב הסיפרה החדש. חביב נולד לשנת 2011. ובסופו של דבר, כשאנחנו מביטים בבחור הצעיר הזה ורואים מה שעשה בשתי העונות האחרונות די ברור שהסיפור שלו מדבר אלינו.

מעבר לדיבור הדורון שפרי מהאף כזה, יו נואו, ולדמיון המסוים בחזות, מקל המשיך להתקדם. הוא התעקש לעזוב את מכבי ת"א ולממש את יכולותיו במקום אחר, הגיע מולה לשני גמרים בליגת קזינו ובראשון ביניהם זכה באליפות, התקדם מאוד גם העונה, שיפר את מרבית הנתונים בין העונה הסדירה לששה משחקי הפלייאוף והפיינל פור ובגיל 23 הוא יושב טוב מאוד מבחינת סך התכונות שלו כרכז מוביל למעט אולי הזריקה משלוש, שצריכה ליטוש נוסף.

מקל עובד קשה, מקל מתקדם, מקל מוכיח את עצמו, מקל הגיע רחוק עם הקבוצה שלו, מקל לא נשבר מכך ששוחרר מסגל נבחרת ישראל בקיץ הקודם, מקל התחבב עלינו בהדרגה.

אכן כי כן, זו לא אהבה ממבט ראשון כמו במקרים קודמים של שחקנים אחרים. אבל יש כאן המון הערכה, חיבה, כבוד ואהדה מצדנו לשחקן הזה שיחד, נדמה לנו על אף שאיש מאיתנו איננו אביב לביא, מצדיקים בחירת חביב סיפרה ישראלי אחרי תקופה ארוכה שלא היה אחד כזה.

היידה גל מקל, היידה, היידה, היידה! יש לו קריירה ארוכה לעבור, נרצה ללוות אותו מקרוב ביתר שאת ותוך הענקת אהדת-נצח מכאן והלאה.

זו היתה העונה שהיתה של "חביב נולד". עונה שהולידה לראשונה בכדורסלע בחירת חביב ישראלי, ועל הדרך הפתיעה רבים, גרמה להתלבטויות רבות לפני קבלת ההחלטות וכמעט – וזהו סקופון - שהפכה הכל ברגע האחרון והחזירה את צ'אק אידסון מניפוי בשלב שמונה האחרונים.

נודה לכל המשתתפים, נודה גם לעם.

שלומות ונצורות בעונה הבאה.