נסענו לחופש בארצות הברית, אשתי ואני. לאס וגאס. חתיכת נסיעה. למי שלא היה שם אני ממליץ להגיע. יש שם מלונות פאר ענקיים, כל כך גדולים שקשה לעכל. נכנסים למלון ואפשר ללכת שם שניים-שלושה קילומטרים, וזה עדיין יהיה המתחם של אותו מקום. רכבות אוספות נוסעים בין המלונות שמתחברים זה לזה. עולם אחר. הכל שואו, הכל בגדול. ההימורים, הקזינו, המשחקים והעניין סביב הספורט. ככה, בשביל הכיף, הרגשתי שגם אני רוצה לקחת חלק בסיפור הזה, אבל יצאתי פראייר. זרקתי 100 דולר על ניצחון ביתי של מיאמי על דאלאס במשחק מספר 6. איפה אני ואיפה ההימור.
ראינו שני מופעים: האחד של סלין דיון והשני שנקרא "לה רב" ומאוד פופולארי בלאס וגאס. מופעים נערכים בתוך מלונות ובאולמות בגודל של חצי היכל נוקיה. במות זזות, עולות ויורדות. הכל מאוד מרשים.
משם זזנו הלאה ללוס אנג'לס ברכב, נסיעה של ארבע שעות וחצי בערך. הביקור ביוניברסל סטודיו מהפנט, מתאים גם לילדים וגם למבוגרים. מצלמים שם את "עקרות בית נואשות", אפשר להסתובב ליד התפאורה ולראות איך מצלמים את כל הסרטים המפורסמים האחרונים שיוצאים מהוליווד. טיילנו בין מולים, הרבצנו קניות. המחירים זולים ביחס לארץ: ג'ינס איכותי עולה 20 דולר.
וניס ביץ' – עוד מקום מומלץ לעבור בו. סוג של טיילת עם המון מגרשי ספורט, חדר כושר פתוח, מגרשי כדורסל פתוחים ומטקות. מסביב המון אנשים משחקים אחד על אחד, שניים על שניים, שלושה על שלושה. עם שופט, קהל וטריבונות, והכל קרוב לחוף הים.
חזרנו לווגאס לספוג עוד קצת. באחד מאזורי השעשועים אפשר לטפס עד 360 מטר ושם משתוללות רכבות הרים. בדרך כלל אני עולה על הדברים האלה, הפעם ויתרתי. קצת פחדתי. אולי זה הגיל?
נפרדנו והמשכתי לפיניקס. נסעתי שוב ארבע שעות וחצי בערך. עוברים את סכר הובר המפורסם בקניון השחור על נהר קולוראדו. נוף פנטסטי. בערך שעתיים לאורך הדרך אין קליטה בסלולרי. נסיעה קשה, נורא חם, מתיש, אפילו עם מזגן ברכב.
הגעתי לפיניקס לפגוש את קורי גיינס, כיום מאמן פיניקס מרקיורי מה-WNBA ואחד מעוזריו של אלווין ג'נטרי בפיניקס סאנס. המטרה היתה, בין השאר, לראות שחקניות זרות שיכולות להתאים להפועל פ"ת, הקבוצה שאני מאמן. וכמובן, להיפגש עם חבר לקבוצה לשעבר ולהסתובב קצת יחד.
הגעתי לשם בצהריים של יום שישי וכבר באותו יום היה לפיניקס משחק נגד סן אנטוניו. הם התחילו את העונה עם שני הפסדים והפסידו גם הפעם. המשחק התקיים ביו.אס איירווייס שבו משחקים גם הסאנס. אולם ענק, בערך חצי ממנו מלא וזה נחשב לכמות מכובדת וגדולה מהרגיל במשחקי נשים. הכל כל כך גדול, הכניסה לאולם ענקית. מי שהיה פעם בהיכל נוקיה – פשוט שיכפיל בשניים.
במגרש עצמו הקבוצה של גיינס משחקת בדיוק כפי שהוא שיחק בעצמו. כדורסל מהיר, מנסים לרוץ בכל הזדמנות, מעט מאוד משחק מסודר ועומד. הקבוצה קולעת הרבה נקודות, מגיעה לאזור ה-90 וגם יותר. הוא נותן לשחק פתוח וחופשי ולא מפריע.
ביציעים מחלקים חולצות לאוהדים. זו העונה ה-15 של ה-WNBA ומנסים ליצור רושם חגיגי במיוחד. גיינס השאיר לי כרטיס קרוב לספסל, ישבתי בשורה שלישית והיה כיף לראות מקרוב. שואו, זו מלת המפתח. הוא עולה 10 דקות לפני המשחק, השחקניות עולות בערך 15 דקות, אולי 20. יוצאות יחד בריצה למרכז המגרש.
למעלה, על מסך גדול, מופיעות במהלך המשחק שחקניות של פיניקס בקטעים מוקלטים וקוראות לקהל לעודד. כל מיני קריאות "לטס גו, לטס מייק דיפנס" שמוקרנות בתחילת רבע שלישי או אחרון או אחרי פסק זמן, כדי להכניס את הקהל לדריכות. רקדניות על המשטח, אנשים שזורקים חולצות לקהל. האוהדים יושבים, רואים, אוכלים, צועקים קצת "דיפנס" בקטעי מפתח של המשחק וזהו.
פגשתי את קורי על הפרקט לכמה דקות אחרי המשחק. לא ראיתי אותו הרבה שנים, היה מרגש. הוא התחיל כעוזר מאמן ואחרי שפיניקס זכתה באליפות המאמן הקודם (פול ווסטהד) עזב, והוא התקדם לתפקיד המאמן הראשי. בהמשך הוא מונה לעוזר מאמן שלישי של הגברים, שם הוא מתמקד בעיקר בצילומי משחקים ועריכת וידאו.
למחרת, שבת ב-11 בבוקר, כבר היה אימון לבנות כי בלוח הזמנים ציפה משחק נוסף ביום ראשון. זה היה אימון קליעות קל שנוצל גם לתיקון תרגילים וטעויות.
יש אלף כניסות בערך לאולם ובכל פעם התבלבלתי מחדש, כי לכל מקום מקום באולם מגיעים משער אחר. באחת הפעמים נכנסתי דרך החניון שנמצא בתוך האולם, ושם אנשי הצוות מחנים את הרכבים שלהם. כולם מסביב סימפטיים ואדיבים. מישהו שקלט אותי מתבלבל בין המעברים ליווה אותי באדיבות עד לאולם אימונים צדדי ויפה שגם הוא, כמובן, חלק מהקומפלקס הענק, ויש בו בערך 40-30 כסאות למוזמנים שמגיעים לראות אימונים.
יש לגיינס שתי עוזרות, אחת מהן בשם ג'ולי הרגרוב ווהיא בת משפחה של דון נלסון. יש גם מאמן כושר, בחורה שעסוקה בעניינים לוגיסטיים ואחראית גם לסטטיסטיקה. צוות של מועדון כזה, כולם כולל כולם, מגיע לעשרות אנשים.
בהמשך גיינס לקח אותי לראות עוד חלקים באולם. ישנה דלת גדולה שמפרידה בין אזורי קבוצת הגברים וקבוצת הנשים. לכל מאמן יש חדר משלו, וישנם גם חדרי וידיאו, בריכת טיפולים, חדר כושר לגברים, חדר כושר לנשים, חדר לטיפולים רפואיים, חבישות ומסאז'ים, חדרי הלבשה ותאים אישיים לכל שחקן ושחקנית. יש גם חדר מזכוכית שהאוויר בו דחוס במכוון וקשה לנשום והוא נועד לאימון סיבולת לב-ריאה. הכל גדול, גדול, גדול. קשה לתאר.
הלכנו לאכול צהריים. דיברנו על הארץ, על הליגה. קצת ראה פה ושם, פחות עוקב. זוכר כמה מלים בעברית, זוכר שחקנים. שאל אותי על אילן קדוש ועל אמיר מוכתרי ששיחקו איתנו בחיפה, סיפר שהוא בקשר עם סטנלי ברנדי וגם קצת עם מרקו בוליץ'. דיברנו על משכורות ועל מחייה בישראל לעומת מחייה בארצות הברית. בסוף הוא שאל אם אני אוהב לראות פוטבול באולמות, סיכמנו שאגיע ב-19.00.
הגעתי ולרגע חשבתי שהתבלבלתי במקום. באותו מקום בו נערך המשחק של הנשים של פיניקס נגד סן אנטוניו, עמד משטח אחר לגמרי מותאם לפוטבול. החליפו הכל מיד אחרי שמשחק הכדורסל הסתיים וכולם פינו את המקום. הוא הכניס אותי למתחם ה-VIP וראינו משחק שנמשך בערך שלוש שעות עם 15 אלף איש ביציעים. אחר כך צ'יפר אותי במתנות כיפיות של פיניקס (המקבילה של מוצרי הנשיא, בעיקר ביגוד) וקבענו להיפגש שוב למחרת.
ב-15.00, יום ראשון, ציפה משחק נוסף אבל עוד לפני כן גיינס היה צריך להתייצב ב-12 לאימון אישי של ארבעה שחקנים שהגיעו כדי להיבחן ולתפוס מקום בסגל של הסאנס. הוא היה חלק מהאימון שבעיקרו הועבר על ידי עוזר מאמן אחר, סרבי בשם איגור קוקושקוב, וגם עוזר המאמן הנוסף, ביל קרטרייט האלילי-משהו היה נוכח באימון. ארבעה שחקנים ומשהו כמו 15 אנשים – סוכני שחקנים, אנשי מועדון ואולי גם עיתונאים – יושבים וצופים בהם עוברים אימון אישי.
"זה אימון קטן, צדדי. תבוא שוב במהלך עונה ותראה את סטיב נאש ואיך הוא מתייחס לאימונים, ותראה שמדובר בדברים אחרים לגמרי", אמר לי גיינס אחר כך לפני שהתפנה למשחק של הנשים שבו ניצחו את אינדיאנה אחרי הארכה ודיאנה טוראסי קלעה 32 נקודות.
מתברר שבעונת WNBA קצרה טוראסי ופני טיילור, הכוכבות, מרוויחות בערך 100 אלף דולר, אבל בקבוצות הגדולות והעשירות של אירופה ברוסיה וטורקיה הן מרוויחות 700-600 אלף דולר בעונה. היתה שחקנית אחת שהתעניינתי בה, רכזת בשם קטיה סוואנייר, אבל הבנתי שהיא חתמה שבוע קודם לכן בבנות השרון וצפויה לשחק כאן בעונה הבאה.
הלכנו לאכול והוא לקח אותי לאזור מדהים של פיניקס, שבו גרים העשירים ובנו אחוזות על ההר. חום אש, חום אימים, אבל הם שם, על ההר, ב-2.5 מיליון דולר לבית או משהו כזה. גיינס סיפר שגם לנאש ולצ'ארלס בארקלי יש שם בתים, אבל זה לא אומר בהכרח שהם מתגוררים שם מסיבה פשוטה: יש להם בתים נוספים במקומות אחרים. בשבילם לקנות בית זה צ'ק אחד במכה ונגמר הסיפור.
קורי מנסה לסמן מטרות. הוא נהנה בנשים והפך למאמן מצליח, אבל לאורך זמן הוא רוצה להתקדם אצל הגברים. אם זה לא יקרה ב-NBA בטווח הזמן הקרוב, הוא ינסה ללכת על כדורסל מכללות. יש שם תנאים טובים, חוזים מצוינים ואתגרים גדולים.
אחרי המשחק שראיתי המאזן של קבוצת הנשים היה אפס ניצחונות בשלושה משחקים. שאלתי אותו אם אף אחד מהממונים לא ניגש אליו, מעיר לו, מדבר איתו, ואם הוא לא חושש שיפטרו אותו.
"זה לא ישראל, זה לא הולך ככה", הוא צחק.
gilse@inter.net.il
