דברים שקרו בלי ששמתי לב.

אשקלון נקראת פתאום מכללת. אליצור מכללת אשקלון. או עירוני מכללת אשקלון.

אני בעד. נשמע יותר כדורסלני ופחות מסחרי.

נשמע קולג'י כזה. פתאום אני מרגיש בביג איסט.

והרי בלאו הכי אף אחד לא קרא למכבי ראשל"צ אופיצי, ואף אחד לא מתכוון לקרוא לה דלתות פנדור, חוץ מהמזכירה שם או היו"ר כשיתפלק לו איזה ראיון בטלוויזיה.

גם מכבי יחד הבונים אשדוד לא מסתדר לי בכלל. שיקראו לה מכללת אשדוד וגמרנו.

אליצור מכללת אשקלון. יפה.

מכללת מכבי אשדוד. יאאא אולוהייים! ותגידו, כמה שחקנים יצאו לדראפט ה-NBA מהמכללה הזו?

הלאה.

נותר פה מצב מעניין. הפועל ת"א מתכוונת להחליף את ה-4 שלהם, אומרים האומרים, ומכבי ראשל"צ כבר שחררה את ה-4 שלה, מדווחים המדווחים, וגם ה-4 של ג"ג הפקות ואירועים בע"מ בסכנה, טוענים הטוענים.

תחלואי ה-4 פתאום. ויש לי פתרון לכולם. טלפון קטן לשון סטונרוק והכל בסדר. בקלות. עלי.

וזה שיעז – אולי-אולי-אולי יצליח. חמישה אחוז סיכוי, אבל כדאי לנסות.

העונה שנגמרה עוד לא נשכחה, והעונה החדשה עוד לא ממש התחילה, וכבר אני מתגעגע נואשות לשון סטונרוק, איש סיינה-העיר. ההוא עם הדמוי-פאה על הראש, נו, אל תהיו כאלה בורים.

כי תחשבו על זה רגע: האיש פרש אחרי שש אליפויות רצופות באיטליה. הוא בן 35, פרש בשיא, היה מצוין בסדרת הגמר נגד מילאנו. הוא יושב בבית עכשיו, מבלה עם אשתו והילדים ובינינו – לא יודע מה לעשות עם עצמו. בעוד שבועיים הוא כבר יטפס על הקירות.

זה בדיוק הזמן של מאמננו האדמוני לשעבר להרים לו צלצול ולומר לו: שמע, הרבה כסף להציע לך אין לי, אבל חוויה מדהימה דווקא כן. חשבת שסיינה היא וואנס אין א לייף טיים? בוא תכיר את האדום של הפועל ת"א. בוא אלינו לעונה אחרונה באמת. אל תפרוש לפי הספר, בוא תן עוד איזה מוב אחרון שאינו מובן מאליו. בוא תעשה לנו שמח ונצבע את היציעים באוהדים שילבשו פאות אדומות.

הבן אדם מייצב קבוצה. כל כולו ניסיון. עוצר מתפרצות של שלושה נגד אחד, מרביץ צ'אקות קטלניות במאני טיים, מוסר יפה לגבוהים, נטול אגו לחלוטין. מקריב עבירות, עושה אותן בחוכמה. הייתי מת לשחקן כזה בקבוצה שלי. בטח כמאמן. לדעתי, סטונרוק יכול לקחת את הפועל ת"א לפיינל פור של היורוליג גם מבלי שהיא תשחק שם. כן-כן.

שלושה חודשים אחרי שביקרנו בסדרת הגמר בסיינה, איתי סלע הפלאי ואני, אני לא יכול לשכוח את חיבוק הפרידה האמיץ בין מאמננו הפסנתרן סימונה פיאניג'אני לבין שון סטונרוק אחרי הזכייה באליפות. זה משהו שלא רואים. היה שם הכל: מחברות עמוקה ועד הכרת תודה באופן הפשוט והמיוזע ביותר.

אוקיי, אם אז האדמוני לשעבר לא רוצה ללכת על זה (מתבייש להציע לו 50 אלף דולר?), שיקום ראש שבט האפרים עם השיגעון המוכר שלו, יחייג לסטונרוק (עוד מחייגים היום או רק לוחצים SEND?) ויביא אותו לכאן בסכום כפול.

מל"ל המולך על ג"ג אני לא מצפה לטלפון כזה. קבוצה שאיבדה בבת אחת את מכונת הכביסה רומאו טראוויס ואת סוסון היאור ג'וזף ג'ונס, על זקנקן התיש המפואר שלו, לא מגיע לה להתהדר בשון סטונרוק, במלוא חיבתי אליה, כן?

הלאה.

החלה ליגת התיכוניים ושני שידורים כבר מאחוריי. אפילו לא הספקתי לספר לעם מי-מה-מו ושאר זוטות ונצורות. אבל רק במשפט: אור קהל מבליך שחקן. מזכיר במשהו שילוב אפשרי בין רביב לימונד לליאור RDT. ואם נחיה גם נראה עד לאן יגיע.

כי בינתיים, יום רודף יום, שעה רודפת שעה, עניינים מכאן ועד לא ברור לאן. עניינים פרטיים, עניינים אישיים, עניינים מורכבים, עניינים לא בריאים בעליל, עניינים מטרידים לעיתים.

זה קצת כללי מדי, אני יודע. אז למען הסר ספק: אני בסדר, בינתיים. גם רעיית הנשיא והילדים. גם התרגיל והסב הנשיאותי המכונה ארל, על שם אותו פגז אימים מהלך משנות השמונים.

אחרים אהובים בסביבתנו קצת פחות. וזה מעיק ומעיב ועצוב וקשה לכולנו פה.

אבל הנה הבשורה הטובה: כדורסלע-האתר, בחור טוב שכמותו, קיים למעלה משש שנים. הוא חי וקיים באש ובמים, בקור ובחום, בעצבים ובשלווה, בכעסים ובנינוחות, נישא ונשגב מעל אזובי הניוז המוזרים שממשיכים להתכתש ביניהם על עוד פיסת אינפורמציה סביב פופס מנסה בונסו.

וימשיך להיות כזה.

ולפיכך, שלומות ונצורות בשלב זה.