דארקו פלאניניץ' במכבי ת"א? אההה, כמעט נרדמתי לפני סוף המשפט.

הנה סיפור יותר חזק: השכן עשה לי קרקס אתמול. אם וינקו ילובאץ בעל השפם המפואר היה כאן עכשיו, הוא היה אומר: צירקוס הוא עשה לך. צירקוס".

מערכה ראשונה, מזג אוויר אידיאלי לטניס. עד 3:3 כל אחד מאיתנו שובר את ההגשה של השני, אומללות לשמה. איזו חולשה בהגשות], משהו נורא.

משם והלאה הולכים עד 6:6 ושובר שוויון. שם, דווקא שם, הוא סוגר עניין על 3:7 ולוקח את המערכה הראשונה. איזו בושה, חרפה וכלימה, ובקיצור: בחו"כ!

מערכה אינטנסיבית בסטנדרטים שלנו, לא נכחיש זאת. הייתי עייף, הייתי. גם הוא. חוזרים לסט שני.

וואה וואה ווי וואה, מה זה? השכן עולה ל-0:3 וההגשה שלו, מה שלא מבטיח כידוע שום דבר, כן? במשך קרוב לעשר נקודה ניהלנו את המשחקון הרביעי, עד שהצלחתי להכריע אותו. לא רוצה לחשוב איך זה היה נגמר אם הוא היה עולה ל-0:4.

שהרי מאזן כל הזמנים, זאת יש לזכור, עומד על 31 ניצחונות נשיאותיים, 11 תיקו ואף לא הפסד אחד. לא מוכן להפסיד לשכן, פשוט לא מוכן.

צמצמתי ל-1:3 ומשם והלאה הגיע פרץ אנרגיות לא ברור עד 3:3 ונגמר לנו הזמן. המשחק לא הגיע לסיומו, כיבוי אורות והתוצאה לא נחשבת, למעשה. המאזן המצטבר נשאר כפי שהוא.

מה הסוד, בעצם? נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאני פשוט טיפוס תחרותי שמתקשה להפסיד. כלומר, אני יכול לקבל הפסד כנראה, אבל לא לשכן. לא, לא לשכן.

זה יושב כנראה על הרעיון הבלתי נסבל, שהפסד לשכן הרופס אומר, בעצם, שאני רופס ממנו. אז כן, אני אכן רופס, אבל יותר ממנו? לא אוכל לסבול זאת.

וגם ידעתי דבר אחד: ככל שאמשיך לעמוד על הרגליים ולהוציא את המקסימום, השכן יתעייף. ה-1:3 הזה במקום ה-0:4 חיסל אותו מנטלית, הוא פתאום נגמר בבת אחת. ג'אסט קיפ און פייטינג, אמרתי לעצמי באינגליזית. וזה מה שקרה.

אגב, זה בסדר, השכן אינו קורא כדורסלע. הוא לא יודע שאני מתעלל בו לעיתים באתר, ומצד שני אתם לא יודעים מיהו. נשמע לי כמו דיל הוגן בסופו של יום.

הוא בחור טוב, אב למופת, בן זוג ראוי, ויש לו מגרעה אחת שהיא היתרון שלי כאן: כדורסלע הוא לא קורא.

הוא בכלל לא. קורא. הרבה. טיפוס.

כל הקטע הזה על אנרגיות שבאות ממקום של תחרותיות, או אולי חשש מהפסד, מזכיר לי את הסיפור יוצא הדופן על מאיר השמן ועלי כשהיינו ילדים. תזכירו לי לספר לכם, סיפור-סיפור שבו האדם הפשוט (אני, טרם הגעתי לדרג נשיאותי) יכול לחלץ מעצמו כוחות בלתי רגילים בעתות מצוקה. כוחות שקיימים בו והוא כנראה לא מודע אליהם.

אבל זה יגיע בהמשך, כאמור, אם נחיה.