בזמן שבליגת קזינו, ולהבדיל אלף אלפי אחוזי רייטינג ומיליוני דולרים - גם ב-NBA מתקדמים לכיוון הגמר (הנה עוד סיבה מצוינת לשנוא את סן אנטוניו: בגללם אצטרך ככל הנראה לעודד את לברון), הגיע הזמן לעלות עוד מדרגה במאבקנו הצודק למען ניקיון השפה, ולהוציא מהלקסיקון של העיתונאים והשדרים עוד מונח מאוס במיוחד - ה"גניבה" לצורותיה השונות.

זה התחיל די מזמן, אבל בשנים האחרונות כבר הגיע לממדי מגיפה: כל מי שמנצח משחק חוץ בסדרת פלייאוף, הופך אוטומטית לגנב. אור לשבת בבוקר, למשל, אם להאמין לאינספור דיווחים בתקשורת, גנבה אינדיאנה את הביתיות ממיאמי. בראשון בבוקר, הימר מליניאק בעיתון שפעם היתה לו מדינה שאילת תגנוב את המשחק הראשון בחיפה, מה שיביא לה את הניצחון בסדרה. וכן הלאה וכן הלאה, כמעט בכל מקום ובכל הזדמנות.

ואני שואל: מה גניבה? מי גנב? אינדיאנה, שנתנה הצגה פנטסטית בשני המשחקים במיאמי, ולולא מוּב גדול אחד של לברון ובלבול אחד בהגנה בסיום המשחק הראשון אולי היתה חוזרת הביתה עם 0:2? ואם אכן בכך מדובר, האם מיאמי – שבשני בבוקר החזירה בהצגה משלה, קלעה 70 נקודות במחצית הראשונה של משחק מס' 3, ובאופן כללי פירקה לפייסרס את הצורה - "גנבה" חזרה את יתרון הביתיות? אם לצטט את עדי אשכנזי החביבה עד בלי די: מה זה השטויות האלה?

לכדורסל המון יתרונות על הענף-שאין-לנקוב-בשמו. אחד הגדולים שבהם, לעניות דעתי הלא קובעת, הוא שבכדורסל מנצח אך ורק מי שמגיע לו. אצל ההם, קבוצה יכולה לדגמן בונקר מפואר במשך משחק שלם, ובסופו של דבר לנצח בפנדלים או מהזדמנות מקרית ובודדת. בכדורסל, זה פשוט לא יכול לעבוד.

ניהלתי את הוויכוח הזה פעמים רבות. האחרונה שבהן היתה עם מ.י, האגדה והאיש, אחרי ניצחונה של אולימפיאקוס על צסק"א בגמר היורוליג 2012. מ', שונא קבוצות יווניות ידוע עוד מהימים בהם פנתינאייקוס שיחקה באולם הקטנטן מתחת לאיצטדיון הבִּיפּ של המועדון, היה כל כך נסער אחרי המשחק, שחוץ מלקלל בשתים עשרה שפות שונות, האשים את אולימפיאקוס בכל פשע אפשרי, מגניבה ועד רצח ארלוזורוב.

"זה פשוט לא יכול להיות", הוא צרח עליי באמצע רחוב תל אביבי הומה (אגב, בניגוד למה שניתן אולי לחשוב אף אחד מסביבנו לא התרגש. כנראה בגלל שמדובר היה ברחוב תל אביבי הומה), "לא ייתכן שקבוצה תוביל בפעם הראשונה במשחק שנייה לסיום, תנצח, ואתה תגיד שהיא ניצחה בזכות". "לא זוכר אם זו היתה הפעם הראשונה במשחק שאולימפיאקוס הובילה", אמרתי, "אבל ודאי שהיא ניצחה בזכות. קבוצה שלא מתפרקת כשהיא בפיגור דו ספרתי עמוק בתוך המחצית השנייה, ומול קבוצה כל כך טובה כמו צסק"א מצליחה לחזור ולנצח? איך אפשר לומר שלא מגיע לה"?

זה היתרון הגדול של הכדורסל: אף קבוצה לא תנצח משחק, אם במהלכו היא לא הביאה את עצמה למצב בו היא יכולה לעשות זאת. זה יכול להיות באמצעות בליץ שפותח פער בלתי ניתן למחיקה, זה יכול להיות באמצעות הישארות בטווח נגיעה שמאפשרת בסיום הטיית כף לכיוון הנכון, וזה יכול להיות - כמו במקרה של אולימפיאקוס וצסק"א - באמצעות קאמבק בזמן הנכון. התוצאה בכל המקרים תהיה זהה.

אי לכך ובהתאם לזאת, פרט לכל מושגי הקטל למיניהם, אנו קוראים מעל במה נכבדה זו לכל העוסקים במלאכה להרגיע לאלתר, ובהקשר זה להוציא לגמלאות גם את השורש ג.נ.ב על כל צורותיו. תנו למנצחים את הכבוד הראוי להם. את הגנבים אתם, וכולם, מוזמנים לחפש במקומות אחרים.

shaharhermelin@gmail.com