כמו בכל מאי-יוני, כשהעסק חורק, מדברים במכבי ת"א על שינויים, והזרם העכשווי אומר לשטוף את ליאור אליהו החוצה אחרי סדרת שפל אישית וקבוצתית של הקבוצה נגד ריאל מדריד ביורוליג. הזרם גם אומר שצריך להתחדש ולהתרענן אחרי כישלון, ומקבל חיזוקים מהאסטרטגיה של מכבי ת"א. זו שאינה ששה לממן שחקן ישראלי שעלותו קרובה למיליון דולר נטו בעונה, ודאי אחרי שהיה נון-פקטור בסדרה נגד ריאל ובשלבים האחרונים של הטופ 16. בהקשר הזה היה ברור שההיעלמות המקצועית בזמן ההכרעה תעלה לאליהו בשינויים מפליגים בעתידו: קיצוץ משמעותי בחוזה שלו שיגרום לו, כנראה, למצוא עצמו בחוץ. אני אלך נגד הזרם וגם נגד האסטרטגיה ואגיד, שכדאי להשאיר את ליאור אליהו במכבי ת"א גם בעונה הבאה ובאלו שאחריה. לא, הוא לא שילם לי כדי לכתוב, ישנן פשוט הרבה יותר מאשר רק סיבה אחת לביצוע צעד כזה. מעבר לכך, גם אם יביאו לכאן את אלכס טיוס או ג'ייק כהן מאוניברסיטת דייוידסון, הם לא טובים, מנוסים או משופשפים בעיניי מאליהו שמתייצב כעת על הגיל הכי בשל בקריירה של שחקן.

אליהו הוא כישרון התקפי נדיר, ולראייה המספרים שלו באליפויות אירופה כאשר הוא מחזיק את נבחרת ישראל לעיתים קרובות על כתפיו. היו לו 16.5 נקודות ב-60% מהשדה ו-5.5 ריבאונדים ב-26 דקות בממוצע במדי הנבחרת באליפות האחרונה; היו לו גם 21.3 נקודות ב-70% מהשדה, 6.7 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים בזו שלפניה. הנבחרת אמנם לא הגיעה לשום דבר, אבל אלה נתונים שיש רק למעטים ורק למוכשרים. המעבר בין יורובאסקט ליורוליג אכן כולל תוספת של כמה וכמה הרים אמריקאים מגודלים בדרך, ובכל זאת אין בכך הסבר לצניחה של אליהו לממוצעים של 7 דקות ו-1.3 נקודות בסדרת ההצלבה נגד ריאל מדריד. זה לא הגיוני. זה בלתי נסבל. פערי הרמות בין הטורנירים לא אמורים לשקף צניחה כזו. כך שהמבט הולך מיד אל דייויד בלאט, כי לכל מצנח יש גם מפעיל ומושך בחוטים.

עכשיו ככה: מי שעוקב אחר שפת הגוף והסמנטיקה שבדבריהם של אנשי הנהלת מכבי ת"א והמאמן לאורך השנים בתקשורת, מבין שלא תמיד הכל דבש ביחסים שם. ומי שמצוי בנבכי חדרי ההלבשה יודע לספר גם על מתיחויות מפעם לפעם. שאלת יחסי אליהו – בלאט לא יכולה להיות מנותקת משאלת עתידו של המאמן במכבי ת"א. מהצד נראה לפעמים שאם בלאט לא היה נזקק לאליהו במשחקי הליגה בארץ בעקבות החוק הרוסי שמצריך 80 דקות על המגרש בנוכחות ישראלית, הפורוורד מזמן לא היה חלק מהקבוצה הזו. הרי מה היה לו? יוגב אוחיון, מורן רוט שאינו מחביביו, גיא פניני שנחלש מאוד, לנדסברג שלא קיבל קרדיט בגלל הגנה בינונית ואולי גם אדישות, זלמנסון-שגב שלא באמת נספרו ואליהו. לפעמים צריך לבלוע רוק ולהביט קדימה, וזה מה שצריך להנחות אותו: בלאט אמנם חתום לעוד עונה, אבל לא מן הנמנע, ואולי אפילו די טבעי, לפחות בעיניי, שאליהו צריך להיות שם גם אחרי שבלאט יעזוב.

בלאט מביא איתו גישה אחרת מחלק ממאמני עבר, פחות סובלנית לשחקנים וכזו שאינה מעניקה הנחות. כל הסקוררים הישראלים הגדולים של מכבי ת"א לא ממש שמרו, כך שאליהו אינו הראשון. מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י ועודד קטש היו שם לפניו בתפקיד הכוכב הגדול שלא עושה הגנה. אף מאמן לא הצליח לשנות אותם. מולי קצורין ניסה להתלבש על ג'מצ'י הגנתית בגיל מאוחר, וצביקה שרף ישב לקטש על הראש בגיל מוקדם. גם אם ניסו פה ושם לחדד דגשים הגנתיים אצל שחקני ההתקפה הנפלאים האלה, זה אף פעם לא עבד באופן ממשי. אז אוקיי, ג'מצ'י באמת השתדל יותר להראות הגנה בתקופת קצורין. נו, אז מה? ימי הפרות הקדושות עברו וזה לגמרי בסדר, תקין ואפילו מעודכן מקצועית. אבל יש עוד הבדל בין אליהו לשלושה האלה: הוא שחקן פנים, הם היו שחקני חוץ.

כשברקוביץ' טעה בהגנה ושחקן עבר אותו, היריב היה צריך לחלוף על פני עוד שחקן הגנה גבוה, מן הסתם, בדרך לסל. אצל פאוור פורוורדים קל לזהות את הטעויות ההגנתיות; שחקן עבר אותך? לקח ריבאונד התקפה? הוא כבר ממש מתחת לחישוק והעונש מיידי. ואם עונש נחשף במהירות כזו שבה אף אוהד מהיציע הכי מרוחק לא יכול להחמיץ, בלאט ודאי לא יהיה שיתנדב להיות הראשון שמעלים עין. אבל ראוי לחשוב גם על זה: שנים שקאחה לבוראל ויטוריה, לדוגמה, הפקידה את הקבוצה בידיים של שחקני התקפה גדולים ששימשו חור בהגנה דוגמת מירזה טלטוביץ', לואיס סקולה ודושקו סבאנוביץ'. ויטוריה הגיעה למעמדי פיינל פור ביורוליג ולזכיות באליפויות וגביעים בספרד, שבמקרים רבים אינם נופלים ברמת הקושי מזכייה ביורוליג. מדוע אי אפשר ליישם את הרעיון לגבי אליהו במכבי ת"א? שאלה שבלאט הוא רק חלק מהתשובה לה. חפשו אותה גם אצל האוהדים, או לפחות הגרעין הקשה שבהם, שלא מפרגנים לו בגלל היעדר הגנה, היעדר כריזמה. אולי גם בגלל שעזב בזמנו לויטוריה.

תדמיתית, אליהו מספק מענה חיובי ורגוע. אחרי שהחליפו שלושה קפטנים בתוך שנה וחצי, יש פה עסק עם דמות נקייה מתקריות, טיפוס חיובי בגדול שלא נדבק אליו כלום ובטח לא יטנף את יריביו כמו פניני. על אף הניצוץ המיוחד והזריקה הייחודית שהופכים אותו לשחקן שונה מכולם, אליהו הוא בסופו של דבר הבחור הרגיל לגמרי שגדל בפתח תקווה, שיחק ברמת גן, התגלה באיחור ופרץ בגדול כשנכון לגיל 15-14 לא ממש נתנו לו סיכוי להיות אפילו שחקן ליגת על מהשורה. זו לא סתירה: קל להזדהות איתו, ודאי במעגלי הקהל הרחבים יותר, אפילו כשהוא מאחר להגיע לשחקן שברח אל מעבר לקשת וקולע שלשה, גם מתוך ידיעה שתיכף יחזיר דאנק בקלות מעוררת קנאה. כי הרי כמה כמוהו מסוגלים לזה? עבור רבים, ליאור אליהו הוא אליליהו.

והאמת היא, שהוא משרת היטב את הסגנון ההתקפי שמכבי ת"א צריכה ללכת אליו כקבוצה שלא מוכנה לשים כסף על ביג מן אמיתי. בהרכב הנמוך שבו מכבי משחקת רוב הזמן אליהו יכול להשתלב בקלות כמוביל כדור נוסף, שרץ את המגרש באופן שאין חלק ממנו. ראיית המשחק שלו משובחת, הוא יודע להוביל התקפה מתפרצת, לכדרר במשחק המעבר ושיפר משמעותית את אספקט המסירה. למעשה, משחק מהיר כשיטה ודרך חיים מחלץ ממנו את המיטב ועשוי להציב אותו על סף טריפל-דאבל לעיתים מזומנות. זה גם הסגנון שמטשטש את העובדות שכבר לא ישתנו: הוא לא יהיה סנטר, הוא לא יהיה סמול פורוורד עם קליעה, הוא כן יכול לשמש פוינט פורוורד אבל לא יהיה גם זה, אם ימשיך לשחק שבע דקות בממוצע במשחקים הגדולים ביותר של העונה. במקום להפוך אותו לבסיס ההצגה, להפיק ממנו איכויות שאין כאן, ליהנות מהן וללמוד לחיות עם מגרעותיו, דוחקים אותו לשוליים. כנראה שגם החוצה.

בנוסף לכל אלה, בואו נודה: בלי לפגוע ביוגב אוחיון ברמה האישית, אליהו הוא כנראה הישראלי היחיד, בהנחה שעומרי כספי שחקן NBA, שבאמת ראוי לעלות בחמישייה של קבוצת טופ יורוליג.

חשבתי להתעמק בנתוני פלוס-מינוס ביורוליג לגבי אליהו, שמציגים את התוצאה שמשיגה הקבוצה כאשר הוא נמצא על המגרש. במחשבה שנייה, זה נתון כמעט לא רלוונטי. בטח כשהוא משחק הרבה נגד גדיניה ושאלון ומעט נגד ריאל מדריד ודומותיה.

אז במקום זה, הנה משהו יותר רלוונטי. פעם ערכתי השוואה מקיפה בצד ההתקפי בין נדב הנפלד, שהיה בכלל שר ההגנה, לבין מקביליו בכל קבוצות היורוליג בעמדת הפאוור פורוורד. זו היתה תקופה בה מכבי ת"א התקשתה להרשים. התברר שמתוך 24 שחקני חמישייה בעמדה של נדב הוא דורג ברוב הקטגוריות במקומות 20-17 ואף למטה מזה. היה משהו מביך, גם אם התבסס על עובדות מוחלטות, בלהעמיד את הנפלד במערומיו בצד ההתקפי, מה שלא שינה כמובן את העובדה שבהגנה הוא היה הגדול מכולם, ובעיקר בזכותה שהה על המגרש. אלא שהגנה רואים פחות והתקפה יותר. וכשליאור אליהו, אם לחזור לענייננו, לא קולע או לא משחק הוא נעשה מיותר בעיני רבים כי הגנה רצינית אין לו. אבל כדאי וצריך לזכור: אליהו בהתקפה מתקרב למה שהיה הנפלד בהגנה, ולהיפך. על הנפלד לא ויתרו במשך 12 עונות גם כאשר מכבי ת"א היתה רחוקה משיאה וגם כאשר קלע 6-7 נקודות במשחק. על אותו משקל, אליהו הוא נכס גם כיום, בימים פחות טובים. בזכות ההתקפה.

ישנה סברה שגורסת, שאליהו טוב עד לרמה מסוימת. בעיניי, הירידה בתפוקה ומיעוט הדקות מול קבוצות גדולות קשורה חד משמעית לכך שמאמניו, בלאט וקודמיו, אינם בוטחים בו. היא לא קשורה בהכרח לתקרה בלתי ניתנת לשבירה, או רף בלתי עביר, שהוא נתקל בו, כביכול, נגד יריבות בסדר גודל של ברצלונה וצסק"א מוסקבה.

יותר מזה, אני חושב שמול הקבוצות הגדולות הוא יכול להיות יעיל יותר, עניין שקשה להוכיח סטטיסטית כי הוא לא מקבל צ'אנס הוגן. ובכל זאת, עדיין עומדים לנגד העיניים הדברים שאליהו עשה לשחקנים מסוגו של פליפה רייס בעונה בה שיחק בקאחה לבוראל ויטוריה. גם שם הוא מיעט לשחק, בעיקר כי היה שחקן שנה ראשונה והמאמן שם, דושקו איוונוביץ', נהג להאכיל שחקנים חדשים בחצץ לפני שאיפשר להם במה ממשית. ועדיין, הוא הסתדר ומצא את עצמו בחלקים המאוחרים של העונה. אם אליהו היה משחק בברצלונה נניח, הוא היה ענק. כאן הוא משחק ליד דווין סמית' ב-3 ושון ג'יימס ב-5, ולא בין סי.ג'יי וואלאס לניית'ן ג'אוואי. הבדלים של סייז בעיקר ושל שחקני משימה שהפכו לכוכבים במכבי, בעוד המקבילים בברצלונה נותרו שחקני משימה. הבדלים שהיו משרתים גם את אליהו. כי בדיוק כמו שקלעי נמוך צריך לשחק ליד רכז גבוה, גם הוא צריך הרכבים שיתאימו לו.

בלי אליהו מכבי ת"א עלולה להיות, קרוב לוודאי, בצרה גדולה גם בליגה. מצד שני, הקבוצה הסתדרה היטב בלעדיו העונה בגביע המדינה ובקאמבק המדובר במהלך הטופ 16 ביורוליג. זה שהסתדרו בלעדיו קצת שומט את הנימוקים בעדו, אבל רק בטווח הקצר. בטווח הארוך, ליאור אליהו הוא נכס מבחינות רבות. ויתור עליו יוכיח שהאשמה אינה בו, ושמכבי ת"א חסרה חן וקלילות לא רק על המגרש אלא גם בשדרת ההנהלה והצוות המקצועי.

לסגור עניין? גל מקל עם יוגב אוחיון והטוב מביניהם משחק יותר, שוטינג גארד טוב יותר מהיקמן בחמישייה, עומרי כספי בהרבה מאוד כסף בעמדה מספר 3, ליאור אליהו ל-28 דקות גם במשחקים הכי גדולים וסנטר מצוין שמאחוריו תיישון ג'יימס כגיבוי.