מעטים שמו לב, אם בכלל, אבל בקריטריונים של שחקן על השולחן הבחור הוא ברכה לעייף וליגע. שם קצר מזה לא יכול להיות. ארבע אותיות בטוטאל וגמרנו. ואם זה המצב, לא נסתער? ודאי שכן.

שמא נתחיל? שמא אינדיד.

טרם הגיעו לליגת קזינו לסיבוב שני ובוגר יותר, התנהל החבוב בליגה הלאומית ודרס אנשים למחייתו. שכחה אחיה, כך אכן היה: האיש דהר במדי נס ציונה והתמחה בקוסט טו קוסט מפחיד כאשר רק יריבים שאיבדו את דעתם הסכימו להעמיד גופם בדרכו. הרוב העדיפו לתרום את גופם למדע בדרך האחרת ובעתיד הרחוק, לא כרגע. האיש משלב כוח ועוצמה בלתי רגילים עם היעדר חשש ופחד ממגע פיזי. גם הוא, כפי שנוהגים מאמנים מסוימים לומר, אינו מבחין בין תעודות הזהות של שחקנים והולך חזק לסל בין אם מדובר בגארד ישראלי כחוש שעומד מולו, ובין אם סוסון יאור אתלטי, מגושם, וואתאבר. דורס בגופו מכל הבא ליד.

למען האמת, מה שעצר בעדו מלהתקדם לשלב הבא בחלק גדול מהזמן היא הקליעה מבחוץ. לאורך החלק האחרון של עונת 2012/13, כשהוא משחק עם עירוני נס ציונה בליגה הלאומית, פגשה קבוצתו את מכבי הוד השרון בסדרת גמר הפלייאוף. תוכנית הפעולה של היריבה מולו היתה ברורה לחלוטין: בכל פעם שהכדור מגיע לידיו במשחק עומד, יש לאפשר לו מטר פנוי. עדיף שיזרוק מבחוץ, על פני חדירה לסל. ושם, ברגעים החשובים ביותר של העונה ובשידורים חיים פעם אחר פעם, הבחור פשוט לקח את הזריקות בלי לחשוש. לקח וקלע. לקח שוב וקלע שוב. וגם אם החטיא אחת, המשיך לזרוק בלי היסוס. אל מול עיניים משתאות הוא פשוט גדל וצמח והתפתח, והוכיח שהוא מסוגל לדייק בהתמדה גם מחמישה וששה מטר. זה היה קטע חשוב מאוד בהתפתחותו כשחקן, נתקשה להכחיש זאת. גם טווח שלוש יש לו, אם כי הוא מודע לכך שזה החלק הפחות בולט במשחקו. היו ימים בלאומית שבהם עמד על משהו כמו 15% עונתי לשלוש, שלא נדע. עם זאת, ייקח אחת במשחק, פחות או יותר, כדי לשכנע את יריביו לצאת אליו, ואז יפתח בדהרה המסורתית פנימה. נדמה שהוא הולך ומתפתח בהצלחה גם בתחום הזה.

דרך אגב, קו העונשין אינו חברו הטוב. במו עיניי הנשיאותיות – כל הארבע – ראיתי אותו משליך כמה איירבולים לא נעימים מהקו. אבל לזכותו, הוא מגיע לשם המון, ומנסה בימים אלה ממש שלא להיות עוד קלע עונשין של 45% או 50%, אלא להשתפר ולהתקדם גם בתחום הזה. בנוסף, האיש הוא ריבאונדר התקפה מצוין, מגיע להזדמנויות שניות, מתמקם מצוין ולא פעם מצליח לקלוט את הכדורים החוזרים של עצמו. מרחוק, מבטו נראה לעיתים חסר הבעה, אולי זה קשור לעיניים הרלפיות או משהו, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבתוך תוכו הוא מותק של בחור. לא בטוח, ברם כך נדמה.

נדמה לי נוסף הוא, ששם משפחתו כלל אינו כשמו הפרטי של רו"ח ד. שמיר, למשל. גם לא כמו שמו הפרטי של היו"ר איגוד הכדורסל בעת כתיבת השורות, מר חלוץ. שם משפחתו הוא בכלל DUNNE. מן בריטי לא ברור או מה? ולא חקרתי יותר מדי לעומק, מעבר לעובדה שהוא יליד וולש אי-שם באי הבריטי הרחוק ועלה לארץ בגיל 3. האבא? האמא? הסבתא? שליחות לחו"ל? סתם שיבוש? לא ברור, ברם מקורות זרים מוסרים כי כך מאייתים את שם משפחתו באינגליזית. וכך או אחרת, אחרת או כך, נראה שמעבר לסוגיות בלתי פתורות באשר לשם משפחתו של הפורוורד מנס ציונה, יש ליריביו צרות גדולות יותר כרגע: לפתור את הצרות שהוא מערים עליהם בכמויות במגרש עצמו. שיהיה בהצלחה עם הטנק השועט הזה, כן?