גם בזמנים קשים מאוד לכדורסל הישראלי הייצוגי, תמיד אהבנו לעסוק כאן במה שבא לנו ובלי קשר לכלום. ז'אן טבק, דני פרנקו והשחקנים שלהם, גם ההנהלות שלהם, נותנים את כל הסיבות לדון בהם, לכתוב עליהם, לנבוח ולרטון. אבל נשאיר זאת לאזובי הניוז.

ובמקום, נישיר מבט גאה אל העתיד, וניזכר שהיתה תקופה כאן, בכדורסלע-האתר, שהיינו מקיימים מפעם לפעם דיון מלומד. לפעמים הוא היה באמת מלומד, לעיתים הוא היה רק חצי מלומד ומתובל ברוח שטות קלה, ולפעמים סתם חסר הגדרה ולא חותר לשום מקום מיוחד.

הנה אחד כזה, וממש לא משנה לאיזו הגדרה הוא שייך.

שמא נקרא לזה רגע של עברית? שמא אינדיד.

שנים אני שומע את השימוש בצמד המלים "זריקה טובה" מפי שדרי ופרשני הכדורסל. ייתכן מאוד שהשתמשתי בו בעצמי לא פעם ואולי גם לא מעט.

באחרונה יצא לי לשמוע אותו יותר ויותר, אבל ככל שאני חושב על זה הסיפור נשמע לי פחות ופחות. הביטוי הפך כל כך שגור, עד שאין מי שיעקור אותו מהשורש במקרה הצורך.

ולמה לעקור? כי "זריקה טובה" אמורה להיות זריקה מוצלחת, כזו שעמדה במשימה האחת והיחידה המוטלת על הזורק - שהכדור ילך פנימה ויעניק נקודות לקבוצה.

המטרה היא לפרגן לזורק על שלא "הכריח" זריקה? תגידו שהוא לקח זריקה פנויה, או שהוא בחר זריקה נוחה. תאמרו שהיה לו מבט פתוח או נקי לסל. כל דבר, אבל למה משתמשים ב"זריקה טובה" כשהיא לא נכנסת?

מה, החבר'ה על המגרש בני 12 שצריך לעודד אותם בעקבות החטאה, או על שעשו את המצופה מהם?

האירוניה היא, שעל זריקות שנכנסות פנימה, שהן-הן החשובות, הנחוצות, המוערכות, הנדרשות - לא אומרים שהן זריקות טובות.

אז מה השורה התחתונה בכל העניין, מדוע שדר מוצא עצמו מעודד ב"זריקה טובה", שחקן שזה עתה החטיא?

האם מדובר במשפט שדה שצריך להגיע בו לגזר דין של טוב או רע? למה לא ללכת על טקסט בנוסח: "זו היתה זריקה ממצב חופשי לגמרי, שחקנים מקצוענים אמורים לקלוע זריקות כאלה באחוזים טובים יותר ובעיניים עצומות?".

האם יכול להיות שלשדרים ופרשנים מסוימים יש שחקנים מועדפים מסוימים, שכאשר הם זורקים ומחטיאים מעמדה נוחה - רצים וממהרים להדביק למחטיא שובר הנחה בדמות "זריקה טובה"? ואם שחקן פחות אהוד מחטיא את אותה זריקה ממש – ההנחה הזו ניטלת ממנו ולא מוזכרת כלל?

האם כמו שטוענים לעיתים כלפי שופטים, שאינם אחידים בקריטריונים לשריקותיהם ביחס לשתי הקבוצות, גם כאן יש חלוקות הנחות בדמות "זריקה טובה", למי שהוא יקיר המערכת?

האם ייתכן שהכל מתחיל ונגמר באגו של האנשים שמשדרים, ולו רק מעצם האפשרות שניתנת להם לחלק ציונים, לקבוע אמירות נחרצות, לשפוט מבלי לשמש שופטים?

כשאומרים "זריקה טובה" על שחקן בכתה י"א בליגת התיכונים שהקבוצה שלו משודרת פעם אחת בעונה בטלוויזיה והוא מרגיש מתח ולחץ - האם זה דומה למקרה בו אומרים על יובל נעימי בן ה-30 פלוס שעבר כמעט הכל, שהוא לקח "זריקה טובה"? הרי אצל נעימי המנוסה, אם הזריקה היתה טובה, הכדור היה אמור להיכנס.

ומה באשר לאחות המכוערת, "הזריקה הרעה"? כששחקן מכריח זריקה, לוקח אותה נגד שטף המשחק, כופה מהלך או מטפס על שני אנשים כדי לזרוק – הזריקה היא רעה. אבל היי, אם היא נכנסת במקרה, היא הרי הופכת במהירות לסתם "זריקה קשה".

אהה, רגע, רגע. אם הזריקה הרעה נכנסה, היא כבר לא רעה אלא רק קשה? אז אם זריקה הטובה לא נכנסה, למה היא נשארת עדיין זריקה טובה?

ולסיום, היידה ראשון לציון, כי זה מה שנשאר.