עיתוני יום שישי וערבי חג היו מאז ומתמיד בעייתיים מאוד מבחינת מדורי הספורט בעיתונים. בעצם, למה לי לקחת אחריות באמירה כזו על זמנים שאני לא מכיר: הם היו בעייתיים כשעבדתי בעיתונות היומית, ובזמנים שקצת לפני וקצת אחרי, כאשר עקבתי אחריה מקרוב.
הקונספט לא השתנה לאורך השנים. ניגשים לעמודי הענק בחדווה גדולה, רק כדי לגלות בכל פעם מחדש שמודעות פרסום עצומות תופסות את מרבית השטח. ואז, בדרך כלל, הדיווחים נדחסים, מצטמצמים, מקוצרים, וזהו זה. זה מה יש.
ובכל זאת, גם היום, ממרחק השנים, אני מופתע בכל פעם מחדש לגלות את התופעה ולהתאכזב מאופן פרסום הטבלאות הסטטיסטיות.
לא היה אצלנו (אצלנו זה "מעריב" בעיקר, אבל גם "עולם הספורט" לתקופה קצרצרה) מישהו מוכר שאינו מעורב בהן. ירון טלפז עבר שם בגדול, רועי גלדסטון עסק בהן, רענן וייס וערן סורוקה גם – והיו רבים נוספים. לדעתי גם אני, מתישהו, ואין לי ספק שגם עפר שלח וקובי שם טוב ואחרים היטו שכם כדי לסייע במילוי בוקסה כזו או אחרת מפעם לפעם, כדי להספיק ולעמוד בלחץ הדד-ליין הלילי. אבל מדובר בימים של דונלד רויאל במכבי ת"א בערך. מי זוכר.
שנים מאוחר כראש דסק הכדורסל במעריב עברתי, וגם הובלתי, מלחמות יומיומיות, חודשיות ועונתיות למען חיזוק וביצור מעמד הבוקסות הסטטיסטיות ממשחקי כדורסל בעיתון. אחר כך גם למען שיפורן, הרחבתן ועדכונן ברוח הזמן. לא יכול כרגע לקשור כתרי ראשוניות ובלעדיות למעריב לגבי הוספת דקות משחק, חסימות, עבירות ואפילו הטבעות וציונים לכל שחקן בבוקסות, למרות שאני די בטוח שלפחות חלק מהכתרים האלה הגיעו לנו. כמעט משוכנע שהיינו הראשונים שהלכו על קטגוריות כאלה ואחרות ברוב המקרים, אבל לא זוכר בוודאות.
סליחה מראש לגבי השימוש במלים גדולות; היתה תחושת שליחות אפילו בעניינים כאלה. היה רצון להרחיב דעת ברמה המקצועית, לספק לקוראים מהשורה נתונים ככל האפשר. עוד מבט, עוד זווית, עוד טור של נתונים לא סטנדרטיים לתקופה. חיפשנו וצירפנו קטגוריות חדשות נכון לאותו זמן כמו מלך החסימות, מלך דקות משחק, מלך העבירות, על סמך פרסום שוטף של הנתונים מדי מחזור. היתה תחושה שהקורא המעוניין יכול, גם אם רק לפעמים, לקבל במדור ספורט יומי בעיתון חומרים של מגזין כדורסל. וזו גם היתה המטרה.
והיום – אויה ואבויה. צביטה בלב ועקמומית בשפתיים. אלה, פחות או יותר, התגובות שליוו אותי בערב יום הכיפורים למראה בוקסות שליוו סיקור של שלושה משחקי ליגת על בעיתון שהיתה לו פעם מדינה. אותיות זעירות, חלונות טקסט מזעריים, דחוסים במינימום האפשרי של פרטים מספריים. כמעט שום כלום.
וכן-כן, הכל ידוע. הההההההכל.
ידוע שהתופעה הזו נמשכת שנים.
ידוע שעיתונים אחרים מפרסמים לעיתים אפילו פחות מזה, פחות מהמינימום.
וכן-כן, גם אני, אם מתחשק לי לשזוף בעיון בוקסה כלשהי, אגיע בסופו של דבר אל האינטרנט ואל האתר הרלוונטי. אבל לא גדלתי על אינטרנט, אלא על עיתונים. וכמו רומנטיקן, כמו בחור מדור ישן, ובואו נגיד גם את זה - כמו סאקר שלא מבין עניין גם אם תולים מול עיניו כרזה בגובה של אמארה סטודמאייר - ממשיך, גם אם רק לעיתים רחוקות מאוד במהלך סופי שבוע וערבי חג, לחפש סימן.
משהו.
זכר כלשהו לקרבות ההם מול עורך המדור, עורכי ענף הביפ. לאדרנלין, לתחושת הסיפוק.
וכלום.
הייתי רוצה לצלול אל תוך הקלישאה ולדווח, שהעיתונים לקחו את התחום עשרים שנים אחורה, אבל זה לא יהיה מדויק.
מה פתאום אחורה? לפני עשרים שנים היה יותר טוב, יותר מפורט, יותר רציני ומושקע ומלא כוונות טובות בתיבול תשוקה מקצועית. למעשה, הם לקחו אותו קדימה. ולא שהקדימה פחות טוב בהכרח, הוא פשוט אחר ושונה וטכני וקליפי ונקודתי וקצרצר או שמא קצרמר.
ולא נעים לי לומר, אבל אולי הבוקסה כבר לא מעניינת. לא במדורי הספורט היומיים בכל אופן, כי כי פשוט הולכים הלאה, לעניין הבא, מהר מאוד ובלי שום כוונה או רצון להתעמק, לנוכח מתקפת גירויים מכל מקום וכיוון.
וזה חבל. פעם לא היו PER, ולא ריבאונד רייט, ולא אחוזי קליעה אמיתיים ולא אחוזי קליעה אפקטיביים ועוד. היום כל אלה כאן, אבל העסק שייך למקצוענים, אנשי נישה ותחום, וכבר לא מנסים לסלול שבילי גישה לקורא הממוצע אל חידושי הסטטיסטיקה. מה חידושים – אפילו את הבסיס בקושי נותנים, אם בכלל.
האמת המרירה היא, שלמדורי הספורט היומיים, כמו גם לעיתונים עצמם, אין סיכוי ממשי להתחרות בסממני ההווה. שנים ניסיתי לדחוף אנשים לקבל ולהבין, שיש הרבה נתונים מעניינים ורלוונטיים מעבר לכמה נקודות קלע זה, וכמה נקודות קלע ההוא. ניסיתי אז, בעזרת נוספים, להוביל להבנה רחבה יותר של חשיבות הכלים הסטטיסטיים ועשינו את זה במושגים של מדור ספורט בעיתון יומי ולא של מגזין כדורסל.
ניסינו קצת לחנך אפילו, קצת ללמד, קצת לפתח את נישת הסטטיסטיקה בכדורסל שהיתה אז (בין סוף השמונים לאמצע התשעים, פחות או יותר) בחיתוליה בארץ. במבט לאחור, כל מה שנעשה אז בתחום היווה הישג שהערכתי כבר אז בזמן אמת, והיום אפילו יותר.
לא יודע אם נכון להיום ישנם דורשים רבים לבוקסות סטטיסטיות בעיתונים יומיים, ולא יודע אם יש מי שמעוניין לקחת על עצמו ניסיון הרמה מחודשת של התחום הזה שהגיע לשפל. וכך או אחרת, אחרת או כך, נדמה שהמציאות כבר קבעה עבור כולנו את התשובה.
