תכל'ס, הפעם הראשונה בה ראיתי את תומר גינת משחק היתה בגמר אליפות המדינה לנוער בין עירוני נהריה למכבי ראשל"צ בגן נר. שידור חי בערוץ ONE ואני, על כיסא הפרשן, לומד אותו תוך כדי תנועה ובולע בשקיקה את התנועות והיכולות של השחקן המעניין שהוא. הקידום והדיבור הכללי לפני המשחק הזה, כמו גם המשחק עצמו, היה בעיקר בסימן שון דוסון ששיחק נגדו ואביו שישב ביציע. יצאתי מהאולם בתחושה שגינת יגיע לא פחות רחוק מדוסון. כבר אז הוא הרשים מאוד ביעילות שלו. היה בו שילוב שלא חמק מן העין: משהו מאוד פשוט, צנוע ומסודר בכל המישורים, לצד תפוקה מיידית. הרגשתי שמדובר ביותר מפוטנציאל. במישהו שאפשר להאמין לו. שאפשר להתחייב לגבי העתיד שלו. לדעת שזה יקרה.

ובאמת, באמצע שנות ה-20 שלו, כבר מדובר בקפטן הפועל ת"א לשעבר, שחקן רוטציה בנבחרת ישראל בעידן רווי כישרון בעמדה שלו וכעת גם ליגיונר – ביטוי שיש לתת עליו את הדעת בהזדמנות - בליגה הצרפתית וביורוקאפ. יותר ממה שרובנו חזינו לו כשיצא ממחלקת הנוער של עירוני נהריה.

מעולם לא נכלל בסגל סופי של נבחרת כלשהי ועם הרבה סימני שאלה בנוגע לעתידו המקצועי. קבלת החלטות קריירה היא פקטור משמעותי מאוד אצל כל שחקן צעיר ובמקרה שלו היא נעשתה בצורה הטובה ביותר. בישול ארוך על הכיריים של הליגה הלאומית, בקבוצה עם ציפיות שרצה חזק בצמרת (אליצור קרית אתא), עזר לו להתפתח לשחקן שהוא היום ובעיקר נטע בו את הביטחון שהוא שייך לקומה העליונה. גם המעבר להפועל ת"א - אחרי לא מעט גישושים מקבוצות אחרות בליגה - הוכיח את עצמו. אדומי העור קיבלו אותו בזרועות פתוחות ובכל שנה הוא עשה עוד צעד קדימה: תגלית העונה ב-2017, בחירה לחמישייה השנייה של העונה ב-2018, השחקן הישראלי של העונה ב-2019 ובחירה שנייה ברציפות לחמישיית העונה ב-2020, בה גם שימש כקפטן.

רוצה לומר, כיף גדול היה לראות אותו מתפתח לנגד עינינו. בכל אחת מארבע העונות שלו בהפועל תל אביב הוא שיפר את ממוצעי הנקודות, האסיסטים והמדד, ובשתי האחרונות התמקם בצמרת מלך הסלים הישראלי. היציבות היתה מרשימה עוד יותר: בעידן הנוכחי מעטים השחקנים הישראלים, שירביצו כמעט כל ערב 13-17 נקודות ו-5-8 ריבאונדים. הרבה מאוד סקוררים בגילי נוער מתקשים לקנות סל בבוגרים, אבל מעט מאוד שחקנים שלא היו כוכבים גדולים בליגות הצעירות – כששרון דרוקר כלל אותו בסגל נבחרת העתודה, נכתב עליו בספסל-האתר שהוא "האלמוני בחבורה" – הופכים לסקוררים בבוגרים. וגינת מודל 2020 הוא לא פחות מסקורר.

גם זאת: בשתי העונות הראשונות בהפועל ת"א הוא בעיקר אסף בכישרון רב ובהתמדה נאה כרפאל פירורים במשחק ההתקפה. בשתי האחרונות, לעומת זאת, הוא היה לא פעם האיש המרכזי. הקליעה מחצי מרחק לוטשה, המשחק עם הפנים לסל נמצא בשדרוג מתמיד והיכולת שלו לרוץ את המגרש לא פחות טוב מכל 4 יריב שווה לקבוצותיו לפחות שניים-שלושה סלים במתפרצות בכל משחק. אבל יותר מכל זו בעיקר הדרך שלו להשחיל את הכדורים פנימה איכשהו, שמגביהה את הגבות: מתחת ליד של המגן, אחרי הטעיית קליעה, בחצאי-הוקים וכמעט תמיד תוך חצי נפילה. הוא לא ליאור אליהו, אבל האלמנט "המגנטי" החמקמק בהחלט קיים. פוט דה בול אין דה באסקט זה בסופו של דבר מה שקובע, והוא יודע לעשות את זה מצוין.

יהיה נכון להוסיף, שגינת העלה מאסה עם השנים, בעיקר לצרכי הגנה וריבאונד, ואחרי שזה עבד טוב כאן הגיע הזמן לבחון את זה גם בינות לערלים. עוד אספקט חשוב שהוא שיפר, או שאולי תמיד היה לו ורק הביטחון לעשות את הדברים היה חסר, הוא המסירות: תומר קורא מצבים טוב, יודע להוביל מתפרצות ומקבל החלטות לא רע בכלל. כמעט שלושה אסיסטים בממוצע בעונתו האחרונה באדום, נתון נאה לכל הדעות. בעידן ה"פייס אנד ספייס" (כבר המציאו מונח יותר מעודכן?) הקליעה מבחוץ היא אחד הדברים הכי חשובים עבור שחקן בעמדתו. "סטרץ' 4", אתם יודעים (ויודעות, ברור שגם אתן כאן). ניתן לומר שיש שיפור בתחום, אבל לא מספיק. בליגת הקורונה הוא קבר 4 מ-4 לשלוש ו-4 מ-5 לשלוש נגד מכבי חיפה ומכבי ת"א בהתאמה, אבל במשחקים אחרים נעצר על שלשה בודדת באחוזים נמוכים או בלי שלשה בכלל. כדי לעשות עוד קפיצה גדולה הוא חייב לקלוע שלשה-שתיים במשחק ב-37-38% לפחות. ורצוי יותר. הוא לגמרי בכיוון, אגב.

נו, ומה הלאה? קבלת ההחלטות – על הפרקט ומחוץ לו – צוינה לטובה עוד קודם לכן, אבל כעת היא עומדת שוב למבחן: האם הליגה הצרפתית היא הנכונה ביותר בשבילו? האם יצליח לעשות את ההתאמות מכוכב-כמעט-כל-יכול-ונערץ בהפועל- שכבר-אינה-על-גדות-הירקון לזר עם דרישות רבות ומעט סבלנות בקבוצה שנאבקת גם באירופה? האם גם שם הלב הגדול והתשוקה האדירה למשחק שמביאות אותו למפגש קרוב עם הפרקט לפחות 4-5 פעמים במשחק, יגרמו למאמן, להנהלה ולקהל, לא בהכרח בסדר הזה, לסלוח על איבוד מיותר, טעות הגנתית או החטאה של מבט פנוי? אם נחיה, גם נראה.

תראו, דבר אחד ברור: אחרי הרבה שנים שגינת ההוא היה זועק, שואג, מכריז ומקפיץ את הקהל ממקומו מחוץ לקווים, הגינת הזה עושה ויעשה את אותם דברים בדיוק בתחומי קווי האורך והרוחב של המגרשים. ידייייייייייייים! ואכן יש לו שתיים מיוחדות, לא נכחיש זאת.

צילום: אתר ספסל.