הגנת השלשות, האם לשחק פנימה או החוצה ומתי, מה עולה בגורל התקפה של מכבי ת"א בכל פעם שסקוטי ווילבקין מכדרר יותר מתשע פעמים ברציפות, מה באשר לחילופים הלא קשורים כביכול של פאבלו לאסו המקשיש יחד איתנו בעקביות ראויה לציון לאורך השנים, ומדוע ז'יז'יץ' הכבד יחסית היה על המגרש במהלך האחרון כמו גם עניינים נוספים מסוג זה - כבודם במקומם מונח. רבים וטובים עסקו ועוסקים עדיין בשאלות אלה בשקדנות, להיטות וחריצות, שאינן מאפיינות כרגע את יו"ר הדירקטוריון ונשיא הסיפרה.

ברם אולם ואף על פי כן השאלות החשובות יותר, למען האמת, הן: מתי ייכנס גרשון יבוסלה לביצת סוסוני היאור של כדורסלע-האתר, ומה לא עובד בשידור שטרחתי לצפות בו אתמול מהתחלה ועד הסוף (למעט נתחי רגעים משמעותיים בהם נכנעתי להתעסקות אינטנסיבית בסלולרי כאחד האדם).

אז לגבי יבוסלה – התשובה היא בהקדם, כן. נדמה שהוא ראוי.

ולגבי השידור? יפה, אז ככה: הסיפור לא חדש, אבל התחושות אצלי דומות בכל פעם ואולי אפילו מתעצמות עם השנים. לא ברור מתי חדלו כלי התקשורת – או שמא נדייק ערוצי הטלוויזיה המשדרים – לשלוח צוותי שידור עם מכבי ת"א למשחקי חוץ. כמה שנים זה כבר, 5? 4? 7? פה ושם בשידורים מסוימים מאוד, אני יודע, זה עדיין קורה, אבל פחות ופחות גם טרם הפציעה הקורונה.

להקשיב לרסקין ושלח פותחים שידור מכיסאותיהם באולפן בהרצליה ומתיימרים להגיש לנו את ריאל מדריד נגד מכבי ת"א ממש כמו פעם ביום חמישי בלילה (ריאל מדריד! נגד מכבי ת"א!! ביום חמישי סוף סוף!!!), זה, איך אומרים בימינו – מוריד ולא מזרים.

גם נשיא המדינה מבכה את הימים שחלפו ואינם עוד

כי כאלה יש לנו בעשרות החל מסוגים שונים של אלבה ברלין נגד ז'לגיריס קובנה, אפולון נגד לאריסה מהליגה היוונית ועד בוסטון קולג' נגד אייווה סטייט מהסוג שאני-עצמי משדר מפעם לפעם. נכון שבערוץ הספורט מצפים ועוטפים את המשחק בפרשנויות אולפן תוך כדי שידור ואחריו ועד "חמישיות" ב-1:00 בלילה או מה, אבל שום דבר מזה – חוזר, שום דבר – לא נותן ולא ייתן את התחושות של קו השידור הקלוקל, המחוספס והייחודי של הטלוויזיה או הרדיו מפעם. הריגוש, הדריכות, הסקרנות. כל אלה נעלמו עם ההתבגרות והקמטים שבאו בעקבותיה, אבל גם בעקבות השינויים בפורמט ובטכניקה.

אין בעיה בכלל. העולם מתקדם, שנים שאין יותר איי סי קיו, חיוג של מודם טלפוני וגם קווי השידור של 'קול ישראל' מהפאביליון לפני 45 שנה חלפו כלא היו ונותרו אצלי בזיכרון בלבד. אבל לא כל מה שמשתפר גם מתקדם, ולפעמים שיפור טכני הוא גם הליכה לאחור מבחינה חווייתית. וכשערוץ הספורט משדר משחק יורוליג במעורבות מכבי ת"א מהאולפן בהרצליה, אני מהרהר אוטומטית על נטישה עוד לפני סוף הרבע הראשון.

חלק גדול מהקסם בשידורי מכבי ת"א בעבר היה קשור לנוכחות הפיזית של האנשים מעבר להרי החושך, או ככה לפחות זה נשמע. כשגדעון הוד שידר בקול ישראל את מובילג'ירג'י וארזה מארחת את מכבי ת"א בסוף שנות השבעים, או דני דבורין עשה זאת עשרים שנים מאוחר יותר באולמות כמו 'מקס שמלינג' בברלין, לא יכולת שלא להישאב אל הקסם, הריחוק, החלק האגדי שבמציאות. כשריאל קלעה סל במאני טיים לפני 40 שנה, קו השידור התפוצץ לך באוזן כאילו בזה הרגע פרץ הר געש ברדיו-טייפ הפרטי שלך בחדר. אף אחד לא ראה את דני דבורין נעמד על הרגליים דקה וחצי מפתיחת המשחק בגרמניה (חוץ ממני) ומכריז: "בחוץ מינוס 6 מעלות אבל בפנים חם, חם בלב, שעה שמכבי ת"א עולה ליתרון 2:4 כאן בברלין". הוווו הפאתוס, הדרמה, הרי החושך הנערצים שהיד אינה משגת.

שום דבר מזה לא קיים בשידורים הנוכחיים, שעוסקים עד זרא ובעיקר בנימה צינית במה היה צריך לעשות שחקן רנדומלי, שבזה הרגע איחר לסכל מסירת רוחב קורצת לחטיפה. זה מקצועי, זה עדכני, ככה עושים היום וזה אולי אפילו חשוב להבנת התמונה הכוללת, אבל כל המשפט האחרון שכתבתי שוקע וטובע מלכתחילה בביצת שום-כלום כאשר תנאי הפתיחה נוחים ומודרניים. נוחים ומודרניים מדי, הייתי אומר.

אני מבין את זה: פעם היו סטנדרטים מסוימים שיצרו מציאות אחרת, היום אין. לשמחתי, יצא לי לעבוד בתחום בחלק המאוחר של התקופה ההיא. ומה מאז? ברווז בארגז של אלפר אילמאז, זה מה מאז.

הקלות הטכנולוגית מאפשרת לשדר גם בלי כל הטרראם שבשליחת צוות שידור, שלא לדבר על העלויות. בשנות התשעים הייתי יכול לנסוע למשחק כזה במדריד מטעם 'מעריב', להציע לראשי המערכת להישאר למספר ימים נוספים לצורך ראיון פרישה בלעדי עם מארק גאסול, או לצפייה במשחק פרידה של חואן קרלוס נבארו והכנת ראיון נרחב לקוראינו, ועלויות-מה-עלויות - יש סיכוי סביר שהיו הולכים על זה. הימים ההם מאחורינו.

ובימים אלה? שידורי אוף טיוב לרוב, כולל ממקומות מרוחקים ממרכז הארץ דוגמת אילת. ערב טוב לכם (מהאולפן בהרצליה), ובואו נשחק משחק: אתם תדמיינו שכולנו באולם הרועש במדריד ערים ודרוכים לכל פרט קטן ביציעים ועל המגרש, ואנחנו נצטרף ונעשה בכאילו.