והמסע באנגליה נמשך.

קראתי כותרות בשבוע שעבר על הדרבי התל אביבי שלא התקיים, זה מעניין כי בדיוק עברתי דרך העיר דרבי שהמושג הספורטיבי קרוי על שמה במאה וחמישים השנים האחרונות. וסיפור הדרבי עצמו ולעומקו? עזבו, זה רחוק ממני כרגע.

החלפתי מהר מאוד את המחשבות הנוגות בשמחות: אני עומד לצפות בהופעה מספר 7, ולשם זה בעיקר התכנסתי כאן עם עצמי כדי לבדוק מה שלומי. ויש לי ציפיות גדולות הפעם: להק שחפים, זוכרים? מכירים? את השיר הגדול שלהם אני בטוח שכן. ואם לא - כדאי שנבדוק מחדש את טיב יחסינו. הסרטון כאן.

הפעם היא מתקיימת בצ'סטר, מקום שנקרא The live rooms. עוד אחד מאותם מועדונים שבארץ כמעט שלא הייתי בהם מעולם, אבל כאן אני כבר שוחה במים. הקהל בצ'סטר עוד יותר חי וחם מאשר במקומות קודמים שהייתי בהם. מייק סקור הוא הסולן. פעם, לפני 40 שנים, היתה לו תסרוקת של דמוי-חייזר ושאר חברי הלהקה לא התביישו בשערם אף הם. היום הוא קירח כמו חלק גדול מהאוהדים שבאו לראות אותו שר. מה לעשות, זקנים אנחנו, חלקנו, מי יותר ומי פחות.

להק שחפים עדיין פעילים ומתעקשים להשמיע שירים חדשים. באחד מהם הם מאמינים מאוד, ולכן ניגנו ושרו אותו פעמיים במהלך ההופעה כדי לקדם ולדחוף. ובאמת, בהאזנה שנייה וכמו שנוטה לומר רון נווה האגדי, "יש בו משהו".

אבל כשהם מרביצים עוד ועוד שירים חדשים, הקהל רוטן. רוצה את הקלאסיקות. את הישן, המוכר והטוב.

ואז הם מגיעים:

The more you live the more you love

Modern love is automatic

Space age love song

Wishing

Messages

והגדול והמצליח מכולם לקראת סיום: I ran שכצפוי מרים את הקהל. אני לוקח אוויר אחרי הביצוע. כן, זה-זה. זה מה שרציתי ולכן אני כאן.

לחלוחית? יש. סימן שהדברים הולכים טוב. אפשר לעבור הלאה, להופעה מספר 8.

אגב, הם לא השמיעו את D.N.A, קטע אינסטרומנטלי נפלא שזיכה אותם בעבר בפרס גראמי, ושימש כפתיח של התוכנית "רדיו ספורט" בגלי צה"ל בשנות השמונים עם מייק קרנון ז"ל וירון וילנסקי יבדל"א. חיכיתי, קיוויתי, ציפיתי. לא קרה.

הגשם בחוץ כבר יורד, ובעצם לא פסק מאז אתמול. האאודי שמחליפה זמנית את הטנדר מחכה בחנייה של המלון-מסבאה החמים-נעים שהייתי בו ביממה האחרונה.

זמן טוב לעלות שוב על הכבישים אל היעד הבא.

והנה, בשבילכם, I ran. הצילום מהפינה כדי לא להיתקע באמצע כמו עמוד חשמל ולהסתיר לאחרים. טיפוס מתחשב.

*נכתב ופורסם במקור ב-1.10.23.