25 ימים באנגליה לכל אורך חגי תשרי; הרבה מוסיקה, ספורט, חופש ושקט נפשי. רעיון שרציתי, הרשיתי לעצמי והתאפשר לי סוף-סוף לבצע. אייטמון 14 בסדרה.
20/10/2023
"קוראים לי איציק, אני חושב שהעולם יפה". שיר ישן של פופלקס, ימים בהם כהה היה שיערנו ללא רבב, ללא חלקה חשופה או שיבתית אחת. נזכרתי בו כי אני יושב בסטוקפורט, לא מאוד רחוק ממנצ'סטר, לארוחת צהריים בננדו'ס אחרי הופעה מספר 8 אתמול ולקראת עוד אחת הלילה.
זה, בפני עצמו, מעלה זכרונות יפים. אי-אז בימים, מתישהו בשנות התשעים, ימי מדור הספורט של "מעריב", נהגנו לשבת לא מעט בננדו'ס ברחוב קרליבך ולבלות שם שעות אל תוך הלילה בשיחות על כדורסל אחרי עוד יום עבודה בעיתון. זו רשת מזון שאמנם לא החזיקה מעמד בישראל לאורך זמן, אבל יש לה 462 סניפים נכון להיום בבריטניה ונעים ונוח וגם טעים להרביץ שם ארוחה. עברתי בשלושה סניפים לאורך השהות שלי כאן - תמיד מלא, שוקק, תוסס וחי ובמבט מהצד המוני העם הבריטי נראים מרוצים מאוד.
לחובבי ז'אנר ההשוואות: חזה עוף, צ'יפס, אפונה מתובלת ושתייה קלה (ללא הגבלה) עלו 80 שקלים.
אני קורא להחזרת הרשת הזו לארץ בהזדמנות זו. מבטיח להיות לקוח קבוע אם זה עושה הבדל מבחינת מקבלי ההחלטות.
הופעה מספר 8 לא היתה מתוכננת, אבל תקלה בלו"ז העשוי בקפידה הביאה אותי אליה. הכל התחיל מפול יאנג שהופעה שלו בסטוקפורט נדחתה מסיבה טכנית ונתקעתי עם לילה במלון בעיר שכבר הוזמן ושולם. מצד אחד, לא ויתרתי על יאנג ונסעתי עד חרטק לאפבורו כדי לראות אותו בכל זאת. מצד שני, כתחליף ללילה המיותם שנוצר, איתרתי הופעה של ה"הוליז" במרכז אמנויות יפהפה בשם "לורי" בעיר סלפורד.
ה"הוליז"? לא האמנתי למה שאני רואה. הם חיים? מופיעים? זו הרי להקה שהיתה בשיאה באמצע שנות השישים. הטיול מבוסס אמנם על מוסיקה מלפני 40 שנים, אבל אף פעם לא חשבתי שאראה להקה שקמה בתחילת השישים.
מקום מרשים, קהל מבוגר (חלקו מאוד), הופעה מהוקצעת, מתואמת, עם סולן כריזמטי, נעים ומיומן שיודע לסחוף את הקהל. הוא לא מההרכב המקורי, נמצא בלהקה רק 20 שנים והצטרף במקום הסולן המקורי. ששה נוכחים על הבמה ושניים מהם מדור המייסדים: המתופף בילי אליוט שמתקרב ל-82 והגיטריסט טוני היקס שיחגוג 78 בדצמבר.
קשקשתי קצת עם זוג מצפון אירלנד שהגיעו במיוחד והביעו בקיאות. סיפרו לי על הדרך, אגב שיחות על מוזיקאים קשישים, ששמעו לאחרונה את סר פול מקארתני והתאכזבו לגלות שהוא די איבד את הקול שהיה לו וזה כבר לא זה. הבן אדם בן 81, כן?
אחרי שעמדתי בכבוד בגיטרות החשמליות של ביג קאנטרי ולהק שחפים שקורעות את האוזניים במועדונים האפלוליים והדחוסים בבארנסלי ובצ'סטר, היה מרגיע ומשחרר לשבת על כסא מוזמן כמו ב"הבימה" ולראות הופעה רגועה, מקצועית וחלקה עם כל הזקנים בסלפורד המאוד מרשימה.
משאיר לכם כאן את אחד המפורסמים שלהם, ואחד הידועים בכלל מאותה תקופה:
