עונת 1992/93 היתה סוערת במיוחד. אובדן האליפות של מכבי ת"א לאחר 23 זכיות רצופות והעונה הטראומטית שהמועדון עבר; תואר אליפות ראשון בהיסטוריה להפועל גליל עליון; זכייה בגביע המדינה להפועל ת"א שהיא, למעשה, התואר האחרון שהקבוצה זכתה בו.

הרבה אקשן. לא פלא שבלהט האירועים, ובהמשך גם הזנחה ארוכת שנים מצדי, שכחתי תותחן שראוי להיכלל בחיל התותחנים המופתי של כדורסלע.

לחדשים יחסית שבינינו, הקדמה ותזכורת: חיל התותחנים של כדורסלע-האתר בנוי מארטילריה מקומית ומארטילריה זרה. הקריטריון: סקוררים וקלעים מעולים, אבל אך ורק כאלה שיצא לי לראות במו עיניי לאורך השנים. הארטילריה המקומית כוללת גדולי תורה דוגמת מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, אמיר כץ, סטיב קפלן, דורון שפע ועוד. בין הזרים נכללים שועי עולם דוגמת ניקי גאליס, דירק נוביצקי, אוסקר שמידט וחואן קרלוס נבארו, לצד תותחנים אדירים שייתכן שרק מעטים זוכרים כמו טוני האריס, טוני דאוסן, מייק אנסלי ופייס מניון.

ומפה לשם, כשהעברתי באחרונה מבט על חיל התותחנים של כדורסלע, וברוח האייטם האחרון על קני באניסטר שהצטרף ללינק סוסוני יאור, הגיע הזמן כנראה להכניס אחד נוסף. הוא יהיה התותחן ה-80 בין הזרים, וה-102 ברשימה בסך הכל. חתיכת חיל בנינו פה.

קוראים לו אדי פיליפס.

בעונת 1992/93 הוא הגיע עם הפועל גבעתיים לגמר גביע המדינה, קלע 29 נקודות והפסיד להפועל ת"א. לרוע מזלו, גם הגנרל הסרבי ראדנקו דובראש סיים עם 29 ושריף ת'רדקיל המיתולוגי הוסיף 15 משלו, כדי להניח את הגביע בידיו של הקפטן שמעון אמסלם בסיום אותו ערב.

סביב פיליפס בגבעתיים שיחקו בעונה ההיא יובל אשכנזי, מור נעמן, שרון שרקזי, ברק ליבנה, מיקי הרמן ומשה אברמוב, לצד ותיקים כמו ישראל אלימלך וקרל נברסון. הזר הנוסף היה דרק רולנד וכולם התגודדו תחת מקל הקסמים של חנוך מינץ. זו היתה העונה הראשונה של הקבוצה בליגת העל, אבל החבורה הזו לא החזיקה מעמד זמן רב לרוע המזל, וחבל ונפרדה מהליגה בתום שנתיים נוספות. היה בהם משהו שהיה שווה יותר מזה.

פיליפס, סנטר/פורוורד, סיים את העונה ההיא עם 24.5 נקודות, ועד עצם היום הזה הוא השחקן בעל ממוצע הנקודות הגדול ביותר ששיחק בהפועל גבעתיים אי-פעם.

עונה לאחר מכן הוא עבר לבית"ר ר"ג שסיימה במקום העשירי (מתוך 14), ושיחק לצד מילטון ואגנר תחת מאיר קמינסקי. גלעד כץ, יואל כהן ואמיר בינו היו הישראלים הבולטים בקבוצה ההיא. פיליפס סיים עם 20.3 למשחק.

מיד לאחר מכן, בגיל 33, פיליפס חתם בהפועל חולון העשירה של נחום מנבר תחת אותו קמינסקי מאמנו בר"ג. זו היתה הזדמנות בלתי חוזרת עבורו לנסות את כוחו לראשונה בארץ בקבוצת צמרת, אבל הוא נפצע כבר במשחק הראשון של עונת 1994/95 והוחלף בשלטון ג'ונס. זו היתה התחנה האחרונה שלו בקריירה.

שתי תחנות מוצלחות בליגה הישראלית, ובקבוצות תחתית, אינן מספיקות אוטומטית כדי להיכנס לחיל התותחנים שלנו. היו לא מעט כאלה שנותרו בחוץ. מה שדחף את דירקטוריון כדורסלע לצרף את פיליפס, בסופו של דבר, הוא תואר מלך הסלים בליגה הספרדית אי-אז בימים (1987), כאשר האיש סיים עם 32.6 נקודות למשחק כשחקן קאחה קנאריה. היו לו משחקים נוספים בקבוצה הזו, חלקם בעונה שלפני, חלקם בעונה שאחרי, ויוצא מזה שבסופו של עניין פיליפס שיחק 54 משחקים בספרד וסיים עם 30.3 נקודות בממוצע.

כאלה תותחנים אני צריך בארטילריה הזרה שלנו.

פיליפס היה שחקן פנים מיומן, שקלע תמיד באחוזים גבוהים וידע גם לקלוע לשלוש. הוא הוריד ריבאונדים בנונשלנטיות מרשימה. היה בו משהו אצילי, עילאי, מיומן. די היה במבט אחד בודד כדי להבין שמדובר בשחקן-שחקן. מבית היוצר של אלבמה הוא האיש, מקום ממנו הגיעו אלינו עם השנים בין השאר תותחנים מרשימים כמו הפנתר הוורוד באק ג'ונסון וג'ו דאוסן. בהמשך נבחר בדראפט ה-NBA על ידי ניו ג'רזי נטס בסיבוב הראשון של הדראפט ב-1982. והיות שהעייסק לא ממש התרומם מבחינתו, הוא יצא החוצה כמו רבים וטובים לפניו.

הרווח כולו שלנו.

וראו זה פלא: מרחק כ-30 שנים ויותר מהאירועים, נזכרתי להנאתי יום אחד, לא מזמן, באדי פיליפס, סימנתי לעצמי לבצע 10 שכיבות סמיכה כעונש, והחלטתי להקנות לו חיי נצח כתותחן בארטילריה הזרה של כדורסלע לצד שועי עולם בכירים.

הרווח כולו שלו.