כבר בצעירותו נראה מבוגר. בבגרותו נתן תחושה שהוא צעיר. קל רגליים, שומר נהדר, אחד החוטפים המצטיינים של הכדורסל הישראלי מאז ומעולם. פה ושם גם קבר צ'אקה נאה מרחוק ובכל מקרה תמיד נלחם עד רגע אחד לפני כלות נשמתו. בתמורה קיבל מהקהל של חולון שיר מזמור יוצא דופן בתחכומו ואלה מילותיו: אלי-מ-לך הוא ה-מ-לך, א-לי-מ-לך הוא ה-מ-לך.

שימו לב לדקויות ולדגש על ה-א' באלימלך השני. ישנו גם דגש ברור על ה-מ' המתארכת של המלך השני, אם כבר נכנסים לזה. קצת קשה לראות את זה, צריך פשוט לשמוע.

איש יקר הוא אלימלך. כיום חי בארצות הברית עם משפחתו ואין לו יותר חלק בכדורסל שלנו. ככל הנראה גדול סמלי הפועל חולון בקו אחד עם עופר אשד ז"ל. נתן את התחת למען המועדון, שכיבד אותו במשחק פרידה ותלה את גופייתו על תקרת האולם. דיבורו היה מצטנע, אישי, פרטי, מפעם לפעם הפתיע בכותרת ראויה. היו אלה רגעים מרשימים במיוחד ושורה תחתונה מכובדת בפני עצמה, אם אלימלך פלט משפט שהוא חומר לכותרות.

לימים נשלף על ידי מכבי ת"א והוחתם לשנתיים, כיוון שמולי קצורין חיפש רכז מחליף לגיא גודס, מישהו שיהיה מספיק מנוסה ואחראי אחרי העונה בה אבדה האליפות והלכה לטייל בגליל לשנה אחת. קצורין העדיף אותו על עודד קטש שהיה אז בן 20 והושאל לרמת גן.

ואללה? ואללה.

וכמו עמוס פרישמן וחיים זלוטיקמן, גם אלימלך עשה תקופה בגבעתיים לפני שסיים את הסיפור. תמיד נראה כמו איזה נגר או איכר שהגיע בטעות למגרש. ודאי הזדהה עם הסלוגן "אני אדם פשוט, סוניה, מחוץ לתחרות, ברוניה". אהבנו אותו. נאהב תמיד.