חוץ מהשמש שמפציעה תמיד ממזרח נראה שאין שום בטוח יותר מאשר ההנחה שגם בעונה הבאה, ובזו שאחריה, ובזו שאחריה, ובזו שאחריה, אורנה אוסטפלד תאמן את רמת השרון. מין ג'וב פור לייף כזה. היא לא נולדה איתו, אבל היא המציאה אותו ב-1986. מאז היא מאמנת את הקבוצה ברציפות, סחתיקה על כושר העמידה.

אין טעם לשאול אותה אם היא מתכוונת להתפטר אחרי תבוסה בשלושים הפרש, כמו שאין טעם להתעניין לגבי הארכת החוזה שלה בקבוצה לשנתיים נוספות אחרי ניצחון מדהים. אורנה אוסטפלד היא רמת השרון. ורמת השרון – נתקשה להכחיש זאת – היא אורנה אוסטפלד.

בצעירותה היתה שחקנית גדולה, מספרים. לא שראינו, אבל יש איזה שיא שרשום על שמה בגינס ולפיו קלעה 108 נקודות במשחק אחד כשהופיעה במכבי רמת חן. נאה כרפאל ההישג הזה, במיוחד אם לוקחים בחשבון שספק אם יש בנו הכוח לעמוד במגרש ולו רק לזרוק 108 זריקות רצופות, לפני פרישה מחמת עייפות והתכווצות שרירים.

לא מזמן היא נבחרת לאשת השנה באירופה על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בתחום קידום ספורט הנשים. היא נלחמת בבג"צים, דורשת שוויון זכויות, השיגה השוואת הקצבות לגברים ולנשים מהמועצה המקומית ברמת השרון. ולא בחנדל'ך, השיגה. אלא בעבודה, במאבקים, בצעקות, בשריטות ובהקדשת זמן רב לעניין. היא ועמותת ל.כ.ן שבה היא חברה (למען כדורסל נשים). הרבה בזכותה היו גם שידורים חיים פה ושם של קבוצות ישראליות בגביע אירופה בערוץ הממלכתי.

הפייטרית הזו, שיש שאוהבים אותה ויש החוששים ממנה, מעולם לא אימנה את נבחרת ישראל. מה שמעורר תמיהות ותהיות: אם היא כל כך הרבה שנים בעסק ומובילה את הקבוצה שלה להצלחות רוב הזמן, איך יכול להיות שהיא לא מקבל את התפקיד האם היא לא מעוניינת? היא לא אם מעוניינים בה? האם לא מחזיקים מכישוריה כמאמנת? שאלות הריוניות-גורל שנתקשה לתת עליהן תשובות, אלא אם כן תפציע אורנה עצמה ממזרח ותכבד את המייל הנשיאותי בהסבר משלה.

קולה צורמני וצווחני משהו, נתקשה שלא לציין זאת. ברם אולם ואף על פי כן, לא פעם ולא פעמיים הקשבנו להסבריה המלומדים יותר והמלומדים פחות אחרי משחקים סטייל "אין מה לעשות, לא הלך לנו היום והפסדנו". נכבד את עקשנותה, את נחישותה, את התבלטותה בתחום. ונשאל שוב: אורנה, מה עם הנבחרת, מה?