איכשהו, בדור שלא ידע את מי שלא ידע, מולי אבישר נופל בין הכיסאות. האיש לא עשה פחות מרבים אחרים וטובים בני דורו, אבל משום מה הוא פחות זכור, פחות מוכר ופחות ידוע בין אוהדי הכדורסל הצעירים. אצל הוותיקים יותר השם מולי אבישר תמיד יתקבל בחיוך גדול ונימת נוסטלגיה בנוסח: 'אחח, הוא היה שחקן'.
השערה אחת, צדדית ולא קשורה לכלום אומרת, שמאוד ייתכן שהחבר אבישר, יליד 1947, לא קיבל את מלוא הקרדיט על ביצועיו יען כי ביקר במכבי ת"א בשנים שלפני ההתפרצות הגדולה. כלומר, ב-1977, כשמכבי הפכה טלוויזיונית מאוד, פופולארית מאוד, הקבוצה של המדינה מאוד – אבישר כבר לא היה שם.
את ימיו שם הוא עשה כמה שנים קודם לכן, בתחילת השבעים, וזכה בארבע אליפויות ושלושה גביעים אחרי שחזר לארץ ממכללת לונג איילנד. אבל בכל הקשור לגביע אירופה לא בלט במיוחד, בעיקר כי אלה היו השנים שבהן מכבי ת"א התקדמה שלב אחד ולא יותר ולא נכנסה לבית הגמר של גביע אירופה לאלופות (ככה זה נקרא אז, לא?). וכן, נזרק כאן השם לונג איילנד. אבישר היה אחד הראשונים במכללות, היה. נתקשה להכחיש זאת. והוא בכלל תוצר של מחלקת הנוער של הפועל חיפה.
מפה לשם אחרי התקופה במכבי הוא עבר להפועל ת"א. הנה, תרשמו לכם עוד פרט טריוויה: גם אבישר הוא חלק מהעוברים למכבי להפועל, ומהפועל למכבי לאורך השנים. הגיע עם אדומי העור לשני משחקי גמר גביע נגד צהובי העור, והפסיד.
היה כוכב נבחרת העתודה, היה. וגם ריבאונדר מצטיין וקלע טוב מחצי מרחק. הרביץ משחקים טובים מאוד בנבחרת הבוגרת, שיחק בשלוש אליפויות אירופה והיה חלק מהנבחרת שזכתה בזהב במשחקי טהרן 1974. מכובד מאוד עבור מישהו, שנופל בין הכיסאות בתודעה הכללית של הדורות שאחרי.
לא עוד, לא עוד, גבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים) ורבותי. האיש הרביץ 84 הופעות בנבחרת ישראל, בימים בהם לא היו משחקים 6 פעמים בשבועיים נגד פולין של מולי קצורין, כן? 870 נקודות יש לו, 10.4 נקודות למשחק, ואני לא מכיר יותר מדי שחקנים שסיימו קריירה עם דו-ספרתי. נכון לכתיבת השורות, מלים שתמיד אפשר למחוק ולעדכן באינטרנט אבל אף פעם לא בעיתון, אבישר מדורג במקום ה-21 ברשימת קלעי כל הזמנים של הנבחרת.
די נאמר, די נכתב. האיש היה סוג של אליל בזמנו. הגיע הזמן להנציח גם אותו בלינק המשובח 'זה א-ב של כדורסלע'. הכבוד הוא שלנו.