במעט כדורסל נשים שאני צורך, מיכל אפשטיין היא בפירוש אחת הכדורסלניות שאני אוהב לראות. מין בולדוזר כזו בעמדה מספר 3, שמשיגה את המטרה איכשהו. היא לא הכי מהירה, לא הכי גמישה, לא הכי הרבה דברים, אבל אני בטוח שעמוק בפנים היא הכי-הכי בעיני עצמה. ואני מאמין לה.

הכדורסל שלה משכנע אותי. זה כדורסל של כישרון מהול בהאסל, משהו שאין אצל מספיק שחקנים ושחקניות. פעם בולט יותר הכישרון, פעם בולט יותר המאבק, אבל השילוב יוצר שחקנית מיוחדת שכיף לראות.

מה נגיד עליה, מה נגיד? ה-1.80 והגוף שלה עוזרים לה להתמקם מתחת לסלים כשצריך. הבחורה לא סקינית וגם לא ציפלונה, כן? ליצור מצבי קליעה לעצמה אין לה בעיה, יען כי מורידה את הכדור לרצפה בלי קושי רב מדי. קצת מועדת לפורענות בעניין איבודי כדור, בואו לא נכחיש זאת, אבל בסך הכל מותר לה. מי שלא מנסה לא שוגה, אתם ודאי מכירים את זה.

ילידת 1981. גדלה באליצור חולון ואחר כך עשתה חיים יש להניח ואף להניח יש כששיחקה במכללת פרובידנס ובאוניברסיטת בוסטון. שיחקה שתי קדנציות במכבי אשדוד, עברה בהפועל תל אביב (איתה זכתה באליפות), אליצור רמלה (דאבל) ובשנתיים האחרונות היא קפטנית מכבי רמת חן (גביע ב-2009).

אחד מרגעי השיא של אפשטיין הגיע לפני עשור, כשזכתה באליפות העולם לבתי ספר תיכוניים יחד עם תיכון קרית שרת בחולון והמאמן עדני דגן שעובד איתה ברמת חן. מישהו, אגב, צריך לבדוק אחת ולתמיד את עניין אליפויות העולם לבתי ספר תיכוניים לבנים או בנות, לא משנה כרגע. זה מזכיר לי קצת את החשדות שאני נוטה לייחס לליגת קזינו הצ'כית, שם מרביץ מאמננו שחור השיער לשעבר ניצחונות ב-40 ו-50 הפרש אחת לשבועיים בערך. משהו שם מרגיש לא לעניין.

הגברת אפשטיין היא משלנו, זה בטוח, יען כי בתחילת דרכה אהבה בכלל טניס ורק בגיל 16 החלה לשחק כדורסל. עכשיו רק צריך לברר אם היא מנגנת באיזו להקה, או לחילופין לבדוק אם יש לה שורשיים בצפון איטליה, כדי להכתיר אותה כאחת החביבות עלינו. וזה, אגב, באופן מנוגד לכתוב בפרק ט' סעיף 3 בתקנון סיפרה בסלע, כאשר אין היא אוחזת במצרך החשוב מכל בעצם – שפם פרטי משלה.

אומרים עליה שהיא מנייה בטוחה בליגת קזינו לנשים, מראה המון ניסיון ומפזרת על המגרש סימנים וראיות לדברים שלא רואים בסטטיסטיקה משל היתה שייכת לזן היונים ההנפלדיות. וגם נותנת פייט, כאמור, שזה חשוב מאוד בפני עצמו, כן? מחבב אותה יותר מרגע לרגע. כמה חבל שצריך לעצור.