הווו, שם קדום, שם עתיק. הפציע בליגה בתחילת שנות התשעים עם הפועל גבעתיים. היה גארד אמביציוזי שלא רואים כל יום. גם כסחן, גם שומר טוב, גם חוטף מעולה ולעולם לא מתעייף. האמת, במחשבה נוספת, סוג של דודי סלע של הכדורסל. נשמה-נשמה-נשמה. פה ושם היה דופק איזו צ'אקה לשלוש, מסיים מתפרצות. לימים ירד להפועל אילת וגם שם הלך לו לא רע בכלל.

יום אחד בהיר קרה הבלתי יאומן ואשכנזי, זה שמעולם שום דבר לא הפריע לו או הגביל אותו, נפצע באופן קשה ונאלץ לפרוש בגיל צעיר יחסית והרבה לפני המתוכנן. אולי זה רק הדמיון הפורה של המערכת, אבל פחות או יותר במקביל לסיום הקריירה של אשכנזי החרוץ התברר בעצם רשמית וסופית שגם ימיהן של קבוצותיו, הפועל גבעתיים והפועל אילת, באו לקיצם.

לימים הוא נצפה בלונדי-ג'ינג'י כשהיה, שפתיו משורבבות כבעבר, מסתובב עם זאטוט או שניים בקניון גבעתיים. החיים חזקים מאיתנו, לא נכחיש זאת.