אם תשאלו את רלף קליין המכובד באדם, אכן מדובר באמישה קורן ולא בקורן אמישה עד עצם היום הזה ממש. רכז שאנן-סתלבטן זה היה מין אגדה בהתהוות בצעירותו, שיתף פעולה עם גיא גודס באיזה תיכון ידוע בקריות וזכה באליפות עולם לבתי ספר, עאלק, משהו שמעולם לא הבנו איך זה פועל ומי בכלל נתן לזה רישיון.

ברם אולם, אכן היה שחקן-שחקן. זאת אומרת, לא כל כך בהגנה. לא ממש במוטיבציה. גם לא באימונים או בהכנות לעונה. אבל ברצותו היה מהנדס שחקנים על אצבעו הקלילה, מלהטט בכדור ובשומריו בו-זמנית ועושה סלים מדהימים עם פינגר-רול קלאסי שרק הוא ידע איך לעשות. טאלנט שחבל על הזמן.

במכבי חיפה היה אליל. בא ממשפחה שמנתה עוד כמה כדורסלנים ברמה כזו או אחרת, אבל קורן היה, כמו שאומרים, הבנימין שבחבורה, ובשלב כלשהו הבינו האחים הגדולים (מוטי וליאור), שאם ייצא משהו ממישהו זה מהאח הקטן.

כן, הקטן. שצמח והתפתח ונעשה גם די גבוה לעמדת הרכז, משהו כמו 1.93, נניח, ובקיץ אחד הגיע פתאום למכבי ת"א למרות שהיה קרוב מאוד לחתום אצל האוסישקינאים. מספרים, שיעקב אדלר, מאמן מכבי עלית, העדיף את אמישה על דורון שפר כשהוא מנמק: "שפר שחקן לא יציב, קשה לדעת מה אתה מקבל ממנו". על זה נאמר: נו, שוין.

גודס נפצע, אמישה נזרק מהר לעמדת הרכז הראשון, מכבי ת"א איבדה את תואר האליפות לראשונה מזה 222343 שנים ובזה בא הסוף, פחות או יותר, על האמביציות של קורן. הוא עוד זרח וקרן קצת במכבי רעננה ובני-הרצליה וגם שם דפק שלשות קשתיות, אסיסטים נונשלנטיים וחורים בהגנה, ואז, פתאום, כנראה שנשבר לו הזובון ובסטייל שהקדים את זה של יואב ספר וליאור ליובין, פשוט נעלם לנו בבת אחת.