לאורטל אורן יצא שם של מכדררת בחסד ואמנית השליטה בכדור. זה לא סתם שיצא לה שם כזה, כן? שבו איתה לעשר דקות ותגלו שהכדור מקבל כאב ראש כשהיא מורה לו מה לעשות. משהו-משהו, לא נכחיש זאת.

גארדית אתלטית וגבוהה שהתחילה את הדרך בתיכון קרית שרת בחולון, יכולה לשחק גם כרכזת בעת הצורך. את שנותיה הראשונות בגיל הפריחה פספסנו למדי כיוון ששיחקה ב-UCLA במשך ארבע עונות ושימשה כשחקנית רוטציה שמקבלת סדרי גודל של 15-10 דקות במשחק.

שלוש מתחרותיה באוניברסיטה על דקות המשחק בעמדות הרלוונטיות הגיעו בסופו של דבר ל-WNBA. עם אחת מהן, נואל קווין, יצא לה להיפגש מחדש כששתיהן שיחקו באליצור רמלה.

באחת העונות בארצות הברית, 2005/06, זכתה באליפות המחוז שלה, PAC-10. הישג מכובד ורציני וסיום תקופה שאיתו בא גם תואר ראשון בפסיכולוגיה ביד.

אורן יצאה משם לא רק עם תואר אליפות, אגב, אלא גם משחק שלם כפי שהעידה על עצמה בעבר בראיון לשלומי פרי חסר התקדים, 'איש ספסל': "יצאתי כשחקנית התקפה וחזרתי עם משחק שיש לו שני צדדים. התחזקתי, למדתי מה היא עבודה קשה וקיבלתי יותר מהכל את הרעב והטירוף בעיניים. התחרותיות והרמה הגבוהה לא מאפשרים להיות בינונית. בשביל להצליח צריך לעבוד", זו היתה העונה האחרונה שלה בקליפורניה לפני ששבה לארץ.

משחוברו לה יחדיו אורטל אורן ומדינת ישראל אפשר היה לגלות אותה בבנות השרון ואחר כך במכבי אשדוד, שתי עונות באליצור רמלה ואליצור נתניה.

עונת 2010/11, עם נתניה, היתה הטובה ביותר שלה מבחינת ממוצע נקודות בליגת העל והיא סיימה אותה עם 8.9 נקודות ב-25 דקות בממוצע למשחק. יחד עם זאת, לא נוכל להסתיר, אף לא נכחיש, נתון מביך למדי:
רק 1 מ-21 משלוש לאורך העונה הזו.

בין לבין ולאורך השנים היא נדחפה על ידי ממליצים כאלה ואחרים לדגמן קצת פה וקצת שם. נביט בה לרגע בביישנות אין קץ ואכן כי כן - נבין זאת. בהחלט נבין זאת.

אורן ייצגה את ישראל בנבחרות הקדטיות, הנערות והעתודה. באוגוסט 1998 היא קלעה 20 נקודות נגד מקדוניה במסגרת אליפות אירופה לקדטיות, נתון שמהווה את שיא הקריירה שלה בנבחרות הלאומיות. קצת פחות מארבע שנים אחר כך, באליפות אירופה לנערות, הורידה 8 ריבאונדים נגד שבדיה. העם מצפה עדיין להשתלבות ממשית בנבחרת הבוגרת. נשמח לפרגן לה כשזה יקרה, אם וכאשר.