כמו רכבות ההרים המפוארות אשר בדיסנילנד-הפארק אשר באורלנד(ו) העיר, כך גם יהוא אורלנד, שחקן שחווה עליות ומורדות, מורדות ועליות, וחוזר חלילה בקריירתו עד כה.
כשהיה ינוקא-טאנוקה בגליל (סתם חרוז חסר משמעות, אל תתייחסו ברצינות), דיברו עליו גבוהה-גבוהה. שמו כקלע גדול הלך לפניו ואחרי שלא קיבל יותר מדי דקות משחק בכפר-בלום, נדד לרעננה-הקבוצה בתקווה לשרוף את הרשתות במטרווסט. אחרי שהתייבש גם שם, נדד אורלנד לאשקלון, אבל לא הצליח ממש לפרוץ ולשמור על יציבות, וזאת למרות מספר הבלחות נאות שכללו בעיקר אחוזי שלשות מרשימים בהחלט.
כמו כל-כך הרבה שחקנים ישראלים, חוסר יציבות היווה בעיה גם במקרה של אורלנד. בנוסף, גם העובדה שמדובר בשורה התחתונה בשחקן שמימד לו רק אחד, ושאפילו לא טורח לזרוק מהאזור ששאר בני-התמותה זורקים ממנו (טווח 2 הנקודות), תרמה לכך שהוא לא כל-כך הצליח לקנות לעצמו מקום קבוע בקבוצות בהן שיחק.
הכל היה נכון עד לעונה בעפולה/גלבוע, אז הצליח סוף-סוף לקנות מקום של קבע בחמישייה וגם לנפק מספרים מרשימים, כולל תצוגות צליפה מטורפות על הראש של מכבי ת"א והפועל ירושלים. יכול להיות שאותן תצוגות השיגו לו מעבר לקבוצה גדולה אחר כך (ירושלים), אבל המעבר ממש לא היטיב עם מספריו, שצנחו דרמטית הן בדקות ובטח שבנקודות. כנראה שזה היה כתוב בשירים ובמפות הכוכבים: שהרי רק ירושלים 02, ואורלנד בכלל לא טורח אם לא מדובר ב-03.
נווד בעל ידית זה עבר בהמשך גם להפועל ירושלים, כאמור, הפועל חולון, עשה שתי עונות במכבי ראשון לציון ואף לברק נתניה הגיע נכון לכתיבת השורות. נעים להכיר, אורלנד, יהוא – שלשות זה הוא.
מבחינה אישית-מקצועית, עונת השיא שלו היתה ב-2007 כשסיים בפעם הראשונה עם ממוצע נקודות עונתי דו-ספרתי, 10.9 במשחק. מבחינה קבוצתית ההישג הטוב ביותר שלו הגיע ב-2009 כשהפועל חולון זכתה בגביע המדינה.
מבחינה אישית-אישית, ההישג הגדול ביותר שלו היה כשהתחתן עם אלונה ליבוביץ'. הבת של בארי, יאאא אולוהייים! היש הישג גדול מזה?
כך או אחרת, אחרת או כך, אורלנד הוא אחד השחקנים היחידים בליגה שזורק לאורך שנים יותר פעמים לשלוש מאשר לשתיים בעונות שלמות. לא בדקתי, למען האמת, אבל אני מהמר על זה. אולי פקששתי עונה או שתיים, רוב הסיכויים שלא.
התרומה הנוספת שלו כמעט שאינה קיימת. המדדים שלו נמוכים בדרך כלל, הקטגוריות האחרות מלבד זריקה לסל דלות עד ריקות ואורלנד קם ונופל על השלשות שלו. כשהוא מרביץ סטריק זה נראה נהדר. כשהוא מחטיא ברצף, זה מראה לא מלבב. אבל זה אורלנד, ומי שמאמין בו הולך איתו. דני פרנקו, למשל, הוא אחד כזה ואחרי שנהנה ממנו בחולון צירף אותו גם לנתניה.
באחד המשחקים המדהימים ביותר של שחקן ישראלי בשנים האחרונות לקח החבר אורלנד 15 שלשות.
זה קרה ברבע גמר הפלייאוף בעונת 2009/10 כאשר שיחק במכבי ראשל"צ, שהתמודדה נגד הפועל ירושלים. 15 פעמים לשלוש, כן? איזה עוד שחקן ישראלי מרשה לעצמו, והמאמן מרשה לו, לזרוק 15 פעמים לשלוש? שמונה הלכו פנימה ואורלנד שיחק 39 דקות באותו ערב, כשהוא מסיים עם 26 נקודות ומדד 24. כולם שיאי קריירה יש להניח ולהניח יש. אגב, באותו ערב הוא לא הגיע כלל לקו העונשין וזרק רק פעם אחת לשתי נקודות. יאאא אולוהיים!
אורלנד, אם לסכם, הוא סוג שחקן שהולך ונעלם. מעטים כמותו יש, ומעטים כמותו יהיו גם בעתיד, כנראה, אלא אם תחזור מתישהו תופעת קלעי הקץ' אנד שוט ההולכת ופוחתת בהדרגה.
נזכור גם תמיד כיצד דמע בעת ראיון לאחר ניצחון של מכבי ראשל"צ על הפועל ירושלים, וטען כי הכדורסל כלל אינו חשוב ברגעים כאלה. הוא
הקדיש את ההישג לחברו לקבוצה, רוד גריזארד, שנאלץ לעזוב את הארץ והקבוצה סמוך לסיום העונה כדי לשהות לצד בתו שמתה בסופו של דבר.
נשמח לצרפו כבעל ערך ללקסיקון המכובד 'זה א-ב של כדורסלע'. שיהיה מה להראות לילדים, שיהיה. ולאלונה גם. ולבארי, איזו שאלה.
