האנטיתזה המוחלטת לשמעון האגדי של מכבי הוא השמעון האגדי של הפועל. בחור לבבי ומצחיק הוא אמסלם, חייכני עד אין קץ, שהקמצנות במילים היא ממנו והלאה (האנטיתזה, נו). סמל של האדומים לעד ולעולמי עולמים, כנראה, ונתקשה להכחיש כי גם די בצדק. הכל נאה לו. אפילו האפרה והקרחה מסויימים לאחרונה.
סלע איתן היה אמסלם כשחקן, עת חרש, קצר ועמל ברחבות אוסישקין המיתולוגי. למעט גיחות קצרות להרצליה, הפועל חיפה ואילת, אמסלם דבק בהפועל ובתמורה קיבל אהבה חסרת גבולות מאוהדים המשולהבים עד עמקי נשמתם נוכח ביצועיו המאצ'ואיסטים במגרש.
קרבותיו העקובים מדם מול יריבים אדירים דוגמת קווין מגי שהלך לעולם שכולו טוב (ככה מספרים, לפחות), וארווידאס סאבוניס בשיאו (נגדו גם נתן את משחק חייו), לא יישכחו במהרה.
לא משחקני ההתקפה הגדולים שהיו לנו, אמסלם, אבל הלב, ההגנה וחוכמת המשחק פיצו על כל הנעדרים בגדול. נהג לרשום צעדים ו/או אייר בול מהעונשין בסדר גודל של 1.74 בממוצע למשחק, אבל עובדה שאיש אינו זוכר לו זאת. ידע ימים יפים באדום, לרבות אלו עם תאום המגדל שלו, תומר שטיינהאור.
עדיין תומך נלהב של הפועל באשר היא, וממשיך להיות יקיר האוהדים גם אחרי פרישתו. אדום בנשמה, נו מה. אלא מה.
עדכון 2011: במקביל להיותו יקיר אוהדי הפועל באשר הם, הופיע אמסלם כפרשן בשידורים של ערוצי הספורט השונים, והפציע בתכנית 'רוקדים עם כוכבים'
בה זכה לתשואות הקהל ולביקורות השופטים. בנוסף, אמסלם הוא ראש מדור הספורט במסלול האקדמי של המכללה למינהל ובקיץ 2011 מונה לג'נרל מנג'ר בעירוני אשקלון לצד המאמן אריק אלפסי. ואם נחיה גם נראה לאן כל הסיפור הזה יתפתח.