בעלי כינוי
הרבה תקופות יפות ומהנות היו לעירוני רמת גן. בפעם האחרונה שר"ג נראתה כמו חתיכת קבוצה להתגאות בה, היו שם ארז אדלשטיין, ריאן סטאק, אדי אליסמה, ארז מרקוביץ', מתן נאור והצמד לוליו. אלמלא מכבי ת"א, ששיחקה מול הקבוצה השבדית לוליו, מי בכלל היה שומע על השם הזה בכלל, אבל אם ליצור סוג של ראשי תיבות, לואיס וליובין זה ממש לוליו. יאללה, נולד כינוי. הצמד הזה הוביל את ר"ג. הם היו חוטפים מעולים, פגעו מבחוץ, מסרו פנימה.
היה כיף לראות את השילוב בין הרכז המקומי שהצמיחה ר"ג, לאמריקאי שקיבל דרכון אנגלי ומיד ברח מהליגה האנגלית כדי לעשות יותר כסף בקריירה, לפני שהיא מסתיימת לו. ותפסנו פה את לואיס בזמן טוב, שתיים וחצי דקות לפני ההתבגרות וחמש דקות לפני שהיכולת האישית צונחת כלפי מטה. לא ברור, גם לא זכור למען האמת, אם היה זה נשיא הסיפרה שהגה את הכינוי או שמא משה שמאי, נציג הסיפרה בראשל"צ, אבל לספרי ההיסטוריה של הנשיאות הכינוי הזה נכנס. שמאי אמנם עומד על כך שהוא זה שהמציא את הכינוי החביב, אבל בהיעדר הוכחות חותכות לכך אין לו הרבה ברירות, למעשה. הוא פשוט נאלץ לשבת בלוליו ולשתוק. ברכות ליום הולדתכם, בחורים, כל אחד בתורו. ועכשיו תור ליאור ליובין, בן 35.
|