והנה רעיון פשוט: כדי להבין עד כמה גדולה, ארוכה ומסועפת היתה הקריירה של גומלסקי, הכי טוב להעמיד כאן את הנתונים עצמם.

1948-1953: ספרטק לנינגרד, נשים

1953-1970: אס"ק ריגה, ברית המועצות

1971-1979: צסק"א מוסקבה

1977-1984: נבחרת ברית המועצות

1985-1986: צסק"א מוסקבה

1987-1989: נבחרת ברית המועצות

1988-1989: טנריפה, ספרד

1990-1991: לימוז', צרפת

1991-1994: היי פייב אמריקה

תארים בקבוצות ובנבחרת ברית המועצות

3 גביעי אירופה לאלופות ו-5 אליפויות ברית המועצות עם אס"ק ריגה

גביע אירופה לאלופות ו-8 אליפויות ברית המועצות עם צסק"א מוסקבה

2 מדליות זהב, אחת מכסף ושתיים מארד באליפויות עולם

6 מדליות זהב, אחת מכסף ואחת מארד באליפויות אירופה

מדליית זהב, מדליית כסף ושתיים מארד במשחקים האולימפיים

גומלסקי, שהיה אב לארבעה ונשוי לאשה צעירה ממנו בהרבה, נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא היה יהודי והסיפורים על הקשרים החבויים שניהל עם שחקני מכבי ת"א ומאמנם רלף קליין בסוף שנות השבעים, כאשר היה אסור לסובייטים ליצור קשר עם הישראלים, כבר הפכו לאגדות. בברית המועצות קראו לו 'פאפא', ובמדינות המערב 'השועל הכסוף'.

אחד משיאי הקריירה שלו, אם לא הגדול מכולם, היה הניצחון על נבחרת ארה"ב בחצי גמר אולימפיאדת סיאול 1988. עד אז שלחו האמריקאים נבחרות של כוכבי מכללות, וכתוצאה מההפסד, שהיה השני שלהם ב-87 משחקים בינלאומיים, הבינו כי מעתה והלאה עליהם לשלוח מקצוענים כדי להבטיח את הזכייה במדליית הזהב.

כבר לאחר הניצחון ההוא דיבר גומלסקי על כך שהאמריקאים יחלו לשלוח בקרוב נבחרות של שחקני NBA. הוא אף הוסיף וחזה, כי יתכן שיקשה על נבחרות העולם לנצח את שחקני ה-NBA מיד, אולם העריך כי בתוך 10 שנים הדבר יקרה.

ב-1992 התייצבה נבחרת הדרים-טים המקורית באולימפיאדת ברצלונה וזכתה בזהב בקלות. 12 שנים מאוחר יותר, באולימפיאדת אתונה, גם כוכבי ה-NBA כבר לא הספיקו כדי לסיים במקום הראשון. ב-1995 הוכנסה דמותו אל היכל התהילה במסצ'וסטס, ארה"ב. בשנותיו האחרונות שימש כנשיא צסק"א מוסקבה ולאחר מותו החליטה הנהלת היורוליג לקרוא לתואר מאמן השנה על שמו של גומלסקי. פיני גרשון היה הראשון לקבל את הפרס ב-2005.