בויד החל את הקריירה שלו במכללת המפטון, אבל לא סיים את לימודיו. הוא הגיע
לארץ ב-1997 והצטרף להפועל צפת. הוא סיים איתה כמלך הסלים של לאומית ב'. מאותה עונה הפך להיות מה שמכנים כאן "קבלן העליות". שנה לאחר צפת עבר להפועל חיפה ועלה גם איתה ליגה. ב-99/00 חתם באליצור אשקלון לקדנציה הראשונה שלו וסחב אותה בדרך לליגת העל בפעם הראשונה בתולדות המועדון.
אשקלון עלתה אבל בויד נשאר בליגה השנייה. הוא עבר לאליצור רמלה וסיים איתה במקום השני. ב-2001/02 בנתה הפועל ת"א קבוצה רצינית במיוחד במונחים של הליגה הלאומית והחתימה שחקנים בעלי עבר בליגה הראשונה ומאמן בכיר, אריק שיבק. בין כל הכוכבים שנאספו בקבוצה היה גם בויד והקבוצה מימשה את התקוות שתלו בה.
עונה אחת אחר-כך החליטו באשקלון, שירדה בינתיים בחזרה לליגה השנייה, לנסות ולעלות שוב. בויד היה השם הראשון שעלה על הפרק והוא חזר לקבוצה. הוא נתן עונה נפלאה והוביל את אשקלון למקום הראשון בתום העונה הסדירה. במשחק השני של חצי גמר הפלייאוף הציג בויד משחק אדיר והיה בלתי ניתן לעצירה. בסיום המשחק לא חזר בויד עם הקבוצה לאשקלון ונותר לבלות עם חבריו בצפון. בשעה 01:10, כשהחל בדרכו חזרה למרכז, פגעה מכונית מסחרית שנסעה בכיוון הנגדי לתנועה במכוניתו של בויד וסיימה באופן טראגי קריירה נהדרת של שחקן מצוין.
אוהדי אשקלון הנציחו אותו באתר http://www.e-a.up.co.il
ועד היום הם מניחים על הפרקט לפני כל משחק תמונה גדולה שלו כשהוא לבוש בגופיה מספר 15 של אשקלון. בקבוצה החליטו שלא להשתמש עוד במספר הזה עבור אף שחקן אחר בעתיד.
האולם באשקלון לא קרוי באופן רשמי על-שמו, למרות בקשות רבות מטעם אוהדי הקבוצה. לבויד היו 2 ילדים בני 10 ו-4 מחברתו לחיים טיפאני, איתה אמור היה להתחתן בקיץ 2003.