הקבוצה החתימה במקומו את צ'ארלס סמית', שסיים את עונת היורוליג כמלך הסלים והיה הראשון לזכות בפרס על-שם פורד, שהחליטה הנהלת היורוליג לחלק באופן קבוע לאחר מותו. פורד היה היחיד בין כל שחקני הליגה היוונית, שהורשה להשתמש בחומר אסור על פי החוקים. הוא סבל מאמורופיליה, בעיית דם, וקיבל אישור מיוחד לשחק מההתאחדות היוונית למרות שימוש קבוע בגלולות שאסורות על-פי רשימת התרופות של ועדת הסמים. בעונתו הראשונה ביוון ובאחד מביקוריו אצל רופא השיניים, התברר שזרימת הדם של פורד שונה משלך ושלי. במלים אחרות ובלי להסתבך מדי, במקרה של חתך בעור הבעיה של פורד הרבה יותר גדולה משל רוב האנשים. את כל עונת 97/98 החמיץ בגלל הבעיה הזו, לא לפני שביוון נפוצו שמועות על מחלה קשה שלקה בה.

היו שנתלו בצהבת חמורה, אחרים הגיעו עד איידס. שנה לאחר מכן פורד חזר ליוון, סיפק להתאחדות מסמך רשמי מבית חולים בארה"ב, לא מרופא פרטי או קליניקה קיקיונית, וזה תפס. הוא הגיע לספורטינג אתונה, החליף את מיצ'ל וויגינס והשאיר את הקבוצה המקרטעת הזו בליגה. פורד הלך והשתפר והשכר שלו החל לצמוח בהדרגה. בכל עונה גיוון את המשחק שלו. אם בפפאגו הצטיין בעיקר בשימוש בכוח הרב שלו כדי לקלוע מעל גארדים בלואו פוסט, בפרישטרי החל לזרוק הרבה שלשות. פורד גם עומד בראש חזית הסירוב של הסקוררים באשר הם, נגד תדמית הורסי הקבוצות שפיתחו לעצמם. בכל מקום בו היה, הקבוצה הלכה קדימה.

את פפאגו הביא לראשונה לגביע קוראץ'. את ספורטינג הציל בקלות אחרי שהיתה כבר עם רגל ושלושת רבעי בליגה השנייה. את פרישטרי לקח ליורוליג. בעונתו הראשונה בפרישטרי הגיע למשחק חוץ באנקרה. שניות לסיום עמד על קו העונשין והחטיא פעמיים. המשחק הלך להארכה, פרישטרי הפסידה. פורד, שהיה מקורב ופעיל באיסוף תרומות לארגון ילדים נזקקים ביוון, אמר בסיום: "מעכשיו ועד תום העונה אתרום כסף לאירגון על כל החטאת עונשין". כשהסתיימה העונה נותר פורד עשיר ב-12.5 אלף דולר פחות. גם תותח, גם בן-אדם.