|
בעל כינוי
תותחן עב גוף ורחב צוואר זה, שיחק במכבי ת"א בעונת 1998/99. נכון לאותו זמן, היה אולי השחקן הזר שהרוויח יותר מכל שחקן אחר אי-פעם, או שמא היה זה רשארד גריפית', גדל גוף אחר ששיחק כאן שנה אחת לפניו. אלכסנדר, יש להדגיש, נמצא כאן על תקן בעל כינוי, ולא היה חביב הסיפרה. התקשיתי לחבבו, יש לומר. היה אדיש למדי, סגור יחסית וקשה היה להתחבר אליו. סוג של מקצוען, עאלק, אבל גם אחד שטעם מכל מקום ומכל דבר, כולל קריירת NBA ובקיצור, לא ירד אל העם. אז שילך לחפש את החברים שלו.
ועם זאת, רבותי, תמיד בא ה-"ועם זאת". ידית פלאים מחצי מרחק בנונשלנטיות כזו לא רואים כל יום. ריבאונד הגנה והתמצאות טובה בצבע כמו שלו, גם לא רואים כל יום. גם לא כל יומיים, למען האמת. סוסון גדול היה ויקטור, שחלק מהאנשים, כולל אצלנו בסיפרה, השתמש בכינוי שליווה אותו עוד ב-NBA (ביג ויק). אחרים נהנו מהכינוי שדיבר על רכרוכיותו הרבה (ביג-סופטי).
אבל מקוריות תמיד היתה סימן ההיכר שלנו, כך שבתקופת השיא של אלכסנדר במכבי ת"א הוצמד לו הכינוי ויקטור-ויקטור-בסיפרה, לקול צלילי "יהודה-יהודה", הלהיט המופתי של להקת השמחות באותם ימים. בתום אותה עונה הסתכסך ויקטור עם פיני גרשון, שכינה אותו שודד בטרנינג על שום ארגזי הדולרים ששאב ממכבי ת"א באלגנטיות הקרובה יותר לעצלנות מאשר לאצילות. יום הולדת שמח לך, ויקטור-ויקטור.
|
