פעם, כשהוא שיחק בהרצליה, עונה שהיתה האחרונה שלו, אני זוכר שהוא שכב על הגב בצידי המגרש. היה פצוע כרוני, מאלוביק, ובגיל 40 בערך זה רק טבעי שפציעות יכריעו אותך. הוא שכב על הרצפה ועודד משם את החברים שלו. זה נראה כמו לארי בירד באולימפיאדת ברצלונה עם הדרים טים, רק שמסטיב מאלוביק אף אחד לא בא לקחת חתימות אחרי המשחק. בדיעבד, היו צריכים לבוא.

הוא היה 2.10, אבל את מרבית הזריקות שלו לקח מבחוץ. אחריו התפעלנו משחקנים כמו תומר שטיינהאור שהלכו אפילו צעד אחורה במגרש והפגיזו משם, אבל מאלוביק שם את היסודות לתפקיד הגבוה שקולע מבחוץ. קשה מאוד היה לעצור אותו מאזור ההיי-פוסט, אולי גם חצי מטר עד מטר רחוק יותר. קצת ימינה משם, קצת שמאלה משם, האיזורים והטווחים האלה היו שלו.

היסטורית, הוא ייזכר כשחקן בחמישייה הקלאסית של הפועל גליל עליון שזכתה באליפות ב-1993, יחד עם דורון שפר, ברד ליף, אנדרו קנדי ומייק גיבסון. זו היתה קבוצה מדהימה ובעיקר חכמה מאוד. מאלוביק תרם את האיי קיו שלו לאורך כל הדרך ובזכותו, בין השאר, בטח כשגיבסון לצידו, התאפשר לפיני גרשון לנהל כדורסל הפוך – כזה שבו הגבוהים קולעים מבחוץ והנמוכים מבפנים.

'מאלו', קראו לו כולם, היה בוגר סן דייגו סטייט. הוא הגיע לכאן רק אחרי עונה אחת ברומא (14.3 ו-6.6), ומאז 1982 שיחק בישראל למעט גיחה איטלקית קטנה נוספת חמש שנים מאוחר יותר לרג'ו קלבריה, שם שיחק רק ארבעה משחקים וחזר. מאלוביק הוא הקלע ה-82 ברשימת קלעי כל הזמנים עם 242 הופעות בליגה הסדירה ובסך הכל כ-350 משחקים בישראל, אם לכלול משחקי פלייאוף וגביע המדינה לאורך עשור וחצי כאן פלוס-מינוס.

בביקור האחרון שלו בארץ, בתחילת עונת 2006/07, הוא כבר נראה עייף. עבד קשה, אומרים. כשהוא קפץ לבקר בגליל כדי להשתתף במשחק הראווה לפתיחת העונה בין ותיקי גליל עליון של עונת האליפות, קבוצה מעורבת של ותיקי מכבי והפועל ת"א, אף אחד לא חשב שהמוות יתפוס אותו כל כך מהר. הוא עוד הספיק להציג למצלמות את נעלי האסיקס איתם זכה באליפות ועליהם שמר במשך 13 וחצי שנים, כדי לחזור לכפר בלום ולמשטח עליו זכה באליפות.

הספקתי עוד לראות בפעם האחרונה את הג'אמפ-שוט שלו. חצי מרחק, ניתור קל, זריקה שטוחה, נפילה קטנטנה לאחור אחרי הניתור. כל זה איננו עוד, בדיוק כמו סטיב מאלוביק, שהיה אדם מדהים, חבר נאמן ובעל נהדר ומת מהתקף לב בגיל 50.

מאלו התחתן ב-1996 עם ישראלית, לילי, כשהוא בן 40. בתם, לורן, נולדה ארבע שנים מאוחר יותר. הוא מאוד אהב לשחק תופסת עם בתו וחבריה, שנהנו לראות איך הענק רודף אחריהם ולהיתלות עליו. גם ביום שבו נפטר עוד הספיק לקיים את המשחק הקבוע עם בתו.

לאחר מותו קיימו חברים ערב לזכרו אצל אריה גבעוני, בעבר חבר הנהלת הפועל ת"א, שם הפליגו בשבחיו. רבים הסכימו כי היחסים עם סטיב הרגישו תמיד בדיוק כמו יחסים עם החבר הכי טוב שיש, וזה בדיוק מה שהיה מאלוביק עבורם. זו היתה גם התחושה שסטיב העביר כלפי חבריו בעזרת חוש ההומור שלו והיכולת שלו לגרום לאנשים איתם היה בקשר לחוש מיוחדים. צריך להיות אדם מיוחד כדי לעשות את זה.