שאלתי את עצמי מי השחקן הכי גדול שנשיאות הסיפרה באה איתו במגע ובקשר שוטף בזמנו, ועם כל הוותק שלה והידענים היושבים בה, כשלה איכשהו וקיפחה אותו במיוחד ברגע האמת. מיהו המישהו הזה, שטעינו לגביו ולא הפכנו אותו לאליל, או חביב או בעל כינוי מטעמנו ובכך מנענו ממנו חיי נצח והכרה וכבוד ויקר עד סוף ימיו. והרי ידוע שתואר כלשהו מטעם נשיאות הסיפרה לשחקני כדורסל מקביל בערכו, פחות או יותר, בעיקר יותר, לתוארי אצולה שמעניקה מלכת בריטניה למשל. באמת.

והיה לי די קל. לא הייתי צריך לחשוב על זה שעות. השחקן הכי גדול, באמת הכי גדול, תותחן אמיתי על המגרש, ששמו נשמט משום מה הוא לא אחר מאשר בני ליס, כינוי הקוד (על שם כתב ותיק מהערוץ הראשון), שנתנו בזמנו בנשיאות לאיש הגליל העליון ומכבי ת"א, ברד ליף.

והיות שבתקנון סיפרה בסלע, פרק כ"א סעיף 2 ב' כתוב במפורש שאסור להעניק כינויים או תארים בדיעבד, לא נותר אלא למנות את בני-שלנו לתותחן הראשון בלינק החדש הקרוי 'חיל התותחנים'.

שחקן ענק הוא היה. כפי הנראה, ובלי להתחייב, השחקן הכי חכם ששיחק בישראל ושיצא לי לראות במו עיני. לא אתלטי, לא מהיר, לא שרירי, לא מדאנקק ולא מהגג. ובכל זאת היה ראשון לכל כדור, קלע באחוזים מצוינים והוריד ריבאונדים כמו מכונה יחסית לגארד.

היה צלף להדהים מקו העונשין, אמן בסחיטת עבירה אחרי סל, גדול בזריקה מחצי מרחק תוך כדי תנועה, פייטר נשכני ששונא להפסיד, ובעל דיבור מתנגן שהיית צריך להרוג את עצמך עד שהסכים להוציא מעצמו שתי מלים בעברית למרות שגר כאן 15 שנה, פלוס-מינוס. אהה, וכל שני וחמישי (וגם רביעי לפעמים), הוא היה פצוע. או ככה לפחות דיווחו בזמנו מהנהלת הגליל בימים שעוד לא המציאו את עשרות אתרי האינטרנט וערוצי הספורט השונים ולא היתה ברירה אלא לסמוך על המלה של עמית גל.

כשיכולתו הלכה ופחתה לעת סיום הקריירה בימי זקנתו במכבי ת"א, החלטנו, כל חברי נשיאות סיפרה בסלע, להשתמש בסיפורת קצרה, שירה או פרוזה, מאמר מחורז או השד יודע איך קוראים לזה. וכה כתבתי אז מתוקף תפקידי כראש הבית הזה:

"רק בחרוז אחד אשתמש, חרוז חוזר. כי מעבר לכך, שום דבר משיעורי הספרות אינני זוכר". המהמ, כחכח, שלוש, ארבע ו . . . :

הוי ברד. ברד ליף.

האם ממש כעת את תריסי הקריירה אתה מגיף?

איך אתה מעז, הרי אין לך תחליף.

גם לא מחליף.

הוי ברד, ברד ליף.

אין לך מחיר, גם לא תעריף.

השבוע הגיע לנשיאות הסיפרה מדליף

לא זכורני אם היה זה זאב שיף, או ג'ימי קליף.

אולי ח"כ סלאח טריף?

זכורני רק כי לצווארו תלה צעיף.

"תגיע ב-18.00 למועדון כליף,

עלינו לקיים דיון מקיף לגבי ברד ליף",

אמר השחיף.

"בעצם, תגיע ב-18.30, עדיף".

בדרכי למועדון, ממש ליד הרציף,

נדמה לי שראיתי את ההוא מיוטה, אדם קיף.

כשהגעתי פנה אליי בידידות השחיף:

"כיף חאלכ, כיף? שמע, צרות עוברות על ליף.

פעם היה נכנס לסל כל כדור שהיה מעיף.

היום נראה כאילו הוא מעדיף

מהצד להשקיף.

"פעם, רק שבחים בכיוונו הייתי מרעיף.

אליפות לקח וגביעים הניף.

ביריביו היה מצליף.

כיום הוא מביא לילובאץ את הסעיף.

"שמע, חתיכת קופיף",

הזהרתי את המדליף.

"אל תדבר ככה על ברד ליף.

מי אתה שתטיף?

מי אתה שתתקיף?

אולי פקד את ברד נגיף?

אולי מת המתנע ומרוב גז והיסטריה, הוא פשוט מציף?

וחוץ מזה, תוציא מכלל חשבון – האיש אינו מסניף.

מרוב עצבים, בא לי לשלוח אותך לעבודות בגוש קטיף.

הייתי אומר, שלכל העניין הזה צריך לחפש הסבר מקיף.

אולי אפילו עקיף", סיימתי ויצאתי לרחוב. ואיזה ריחות שהוא הדיף. איףףף!

ואז הבנתי. צריך לקחת את העסק קל, כאילו כלום כזה, חפיף.

ברד היה ונשאר צ'יף.

מה זאת אומרת איזה ברד?

זקוף וניצב כמו זקיף,

טעים ופופולארי כמו חטיף,

היה ויהיה, ברד ליף!

כל המאתר מלה שלא הוזכרה כאן ולה סיומת יף, יזכה בטיסה חינם לבירת ווילס, קרדיף.

ברוך הבא, בני, אל המשכן החדש שבנינו לך למען תונצח לעולם ועד כראשון התותחנים בחיל שהקמנו עבורך כאן. מי ייתן ויבואו עוד רבים וטובים בעקבותיך.