במשך יותר מעשור וחצי יצא לי לראות אותו בפעולה מטווח אפס. כילד שגדל בעמק יזרעאל בשנות ה-70', כשהספורט בכלל והכדורסל בפרט הם הכל בשבילו, היתה קיימת רק קבוצה אחת בעולם - הפועל גבת/יגור. הבחור הצנום מנהלל, שהתחיל לשחק כדורסל בגיל מאוחר יחסית, כשהסתבר שאין ברירה וצריך לעשות משהו עם גובהו הרב יחסית לאותם ימים (1.99 עם נעליים), היה במהרה לאחד מעמודי התווך של הקבוצה שהפכה לאגדה, ושל הכדורסל הישראלי בכלל.

זו משימה די בלתי אפשרית להעביר דרך צג המחשב את האווירה של אותם ימים. כל העמק היה נדחס איכשהו בלילות שבת סביב המגרשים הפתוחים בגבת וביגור - ומאוחר יותר באולם גורן/יזרעאל וב"מבצר" במשמר העמק - כדי לדחוף קדימה את בוזי, איתמר מרזל, עירא הררי, גבי טייכנר, אור גורן, שמי זסלבסקי, בארי שיפמן, יעקב בן יהודה, אבינועם סלע, טל (אבא של גוני) יזרעאלי וכל השאר. כולם היו אלילים, אבל בוזי היה בשבילי הכוכב בה"א הידיעה. עד כדי כך כוכב, שכמעט הלכתי מכות עם שאר חבריי לקבוצת הילדים כדי לשים יד על הגופייה "שלו", מספר 5.

היו לו (ואני מניח שעדיין יש לו) יד מדהימה והתמצאות נהדרת מול הסל. לא השחקן הכי זריז בעולם, בוודאי לא הכי חזק פיזית, אבל שומר אחרי שומר, גם בארץ וגם מחוצה לה, מצאו את עצמם חסרי אונים מול ההטעיות שלו בצבע, ומול הצליפות המדויקות בכל פעם שהצליח להשתחרר לחצי שנייה ולראות קצת אור יום. 6,729 נק' ב-333 משחקי ליגה (20.2 למשחק, מקום רביעי ומכובד עד מאוד בטבלת קלעי כל הזמנים). מדברות בקול רם וצלול בעד עצמן. במו עיניי ראיתי אותו במגרש (הפתוח, כן?) משחיל 60 נקודות, מתוך 99 שקלעה הקבוצה כולה, לסלה של הפועל מגידו - שיא שהחזיק מעמד הרבה מאוד שנים, עד שנשבר על ידי לי ג'ונסון, אם אינני טועה. התיאום העיוור על המגרש בינו לבין איתמר מרזל היה לשם דבר, ורבות-רבות מבין אלפי נקודותיו באו ממסירותיו של "הקוסם".

חוץ מנקודות, לא ממש היתה סטטיסטיקה בתקופה ההיא, כך שלא ניתן לומר בוודאות מה היו אחוזי הקליעה שלו, ממוצעי הריבאונדים וכו' וכו'. אישית, אני מעריך שהיו לו בסביבות 65 אחוז מהשדה ו-90 פלוס מהעונשין. במלים אחרות, האיש לא ממש הרבה להחטיא. גם במאבקים מתחת לסל היה לו הרבה מאוד מה למכור, ולמרות מבנה גופו הדקיק נחשב לריבאונדר מצטיין. בלי בושה העתקנו ממנו את מה שכבר בגיל צעיר העלה לדרגת אמנות, שיטת ה"טיפּ-אסייד" - במקום לנסות ולדחוף שחקנים גבוהים וכבדים ממנו, היה הודף קלות את הריבאונד הצידה בקצות האצבעות, ואז משתלט עליו. מלך. גם אסיסטים לא חסרו לו עם הבנת המשחק הנהדרת שלו, גם חטיפות לא, אבל לכו תדעו מספרים מדויקים. לא משנה, היו הרבה.

בוזי הוליך את גבת/יגור לסגנות בליגה ולגביע ההיסטורי ב-1976, התואר הראשון אי פעם של קבוצה מחוץ לת"א. פרט לגמר הבלתי נשכח מול הפועל תל אביב (76:90), זכור במיוחד הסיפור סביב משחק רבע הגמר מול מכבי ת"א בגורן/יזרעאל. אולם מפוצץ גילה לתדהמתו, דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה, כי בוזי לא ישחק עקב אבל על מות סבו. הפסימיות חגגה, אבל מרזל, גורן וחבריהם התעלו, והדהימו עם ניצחון 66:69. בחצי הגמר ובגמר בוזי כבר היה על המגרש, וההמשך ידוע.

לא פחות מ-150 משחקים ו-1700 נקודות צבר בוזי בנבחרת, והיה מאלה שהובילו אותה לשביעייה הראשונה באליפויות אירופה שש פעמים רצופות, לרבות הסגנות ההיסטורית בטורינו 1979. גם מדליית זהב באליפות אסיה יש לו, מהטורניר שנערך בטהרן (1974) והיה האחרון אליו הוזמנו ביבשת.

אחרי התפרקותה של גבת/יגור בסוף שנות ה-70' שיחק שנה בהפועל ת"א, ואז חזר לעמק כדי להוביל את הפועל עפולה/יזרעאל להופעה היסטורית בגביע קוראץ'. גם אחרי שפרש מהליגות העליונות המשיך לשחק ולצלוף בצורה סדירה בליגות נמוכות יותר עד גיל 45 פלוס. תותחן האיש. תותחן ללא רתע.

בנוסף לכל הוא גם אחד הכדורסלנים הכי מוערכים בברנז'ה בכל הזמנים. איך נאמר ובצדק במשפט הסיכום של הקטע המתייחס אליו בספר "היכל התהילה" (מאת יו"ר הדירקטוריון ואהר'לה וייסברג): במשאל 50 הגדולים של הכדורסל הישראלי בכל הזמנים - היחיד שלא הצביע עבורו היה בועז ינאי.

(הקטע נכתב בידי שחר הרמלין)