דייויד ריברס - תותחן לוהט
תאריך לידה: 20/01/1965


זו היתה רק שאלה של זמן עד שגם דייויד ריברס יצטרף לחיל התותחנים. רכז מצולק-עד-אימה זה, היה אחד מגדולי הסקוררים באירופה בעשור הקודם ועשה, רוב הזמן, מה שהוא רוצה על המגרש. בעיקר נקודות.


היו אמנם שועי עולם שלא יצא לנו לראות אותם יותר מדי פעמים פנים אל פנים לאורך השנים, כמו אוסקר שמידט האגדי, למשל, שגם במקרה שלו מדובר בזמן בלבד עד שיצטרף לחיל. ברם אולם ואף על פי כן, את ריברס דווקא הזדמן לנו לפגוש פנים אל פנים לא מעט. וכשפגשנו בפניו, נבהלנו כולנו. נתקשה להכחיש זאת.


מסתבר שהאיש נפגע פעם, באוגוסט 1986, באופן קשה בתאונת דרכים באינדיאנה. הוא נסע במכונית בה נהג קני בארלו האגדי, לימים במכבי ת"א, חבר קרוב למכללת נוטרדאם (נוטרדיים, אם תתעקשו). קרה מה שקרה, ריברס עף דרך המכונית, נפגע קשה בבטנו ובראשו ואיבד דם רב. את ההכרה הוא לא איבד, אבל לא יכול היה לדבר או לנוע.


גם בארלו נפצע קשה ואת זה, איכשהו, לא זכרתי עד עכשיו. הוא חיפש את ריברס בחשכה ואחרי 20 דקות בערך הגיע האמבולנס המושיע. "שכבתי שם וחשבתי שאני הולך למות", סיפר לימים המצולק, "זה היה מה שקורה תוך חמש עשרה דקות בערך, אלמלא הגיעה העזרה הרפואית".


הניתוח ארך שבע שעות. כמה חודשים אחר כך הוא חזר לשחק ככוכב של המכללה. בסיום אותה עונה הוא נבחר בסיבוב הראשון בדראפט (25) בידי הלייקרס, והלך לשבת על הספסל אצל פט ריילי כמחליף לחבורה שכללה בין השאר את מג'יק ג'ונסון, ביירון סקוט, מייקל קופר ועוד גארד או שניים שאני לא זוכר כרגע. גם טוני קמבל, אני חושב, היה שם.


ריברס מקושקש בצלקות בבטנו ובפניו. שמא זו היתה אחת הסיבות לקושי הרב לעצור אותו על המגרש, כשעבר לשחק באירופה והפך לאליל גדול? שמא חששו שומריו להביט בפניו כדי שלא להתחלחל, איבדו את הלך המחשבות שנשקף מעיניו, ואכלו אותה פעם אחר פעם כשעלה לג'אמפ עילאי ממרחק, או חדר לצבע?


לעולם לא נדע, אם כי פעם שאלתי את דריק שארפ, בתחילת דרכו ועוד לפני שהיה ממש שארפ, איך זה לשמור על כל גדולי אירופה בין הגארדים, דוגמת נאומוסקי, ריברס, ריגודו ושאר אלילים מהסוג הזה, ומי הכי טוב מביניהם, לדעתו.


שארפ הצנוע, שברבות הימים הפך לחביב הסיפרה, ניסה לשחק אותה דיפלומט ולחלק מחמאות לכולם, אבל איום בלחיצה על ההדק סחט ממנו הודאה: דייויד ריברס. הוא, ולא אחר, הגדול מכולם.


כולם זוכרים אותו מתוך אותה עונה (1997), בה הוביל את אולימפיאקוס לזכייה בשלושה תארים: אליפות אירופה, אליפות יוון וגביע יווני. בפיינל פור הוא קלע 28 נקודות נגד לובליאנה ואריאל מקדונלד בחצי הגמר, ו-26 נקודות בגמר נגד ברצלונה.


המאמן היה אז דושאן איבקוביץ' המאוס למדי, ולאורך כל העונה נפוצו שמועות על כך שהמאמן והרכז הדומיננטי שלו לגמרי לא רואים עין בעין (אולי גם איבקוביץ' לא אהב להביט בפניו של ריברס, ומכאן הבעיה). איבקוביץ' הכחיש, ריברס גם, ופעם אפילו הודיע המאמן המאוס חגיגית לנשיא הסיפרה, שהראיון תם בזאת וטרק את השפופרת, לאחר גישוש נשיאותי מנומס אך נוקב בעניין יחסי המאמן והכוכב.


היו ימים.


הכחישו-הכחישו, אבל בסופו של דבר העובדות שהן שאיבקוביץ' וריברס לא המשיכו לעבוד ביחד לאחר אותה עונה.


דייויד השרוף עבר לטימסיסטם בולוניה, שם חבר אל דומיניק ווילקינס וקרלטון מאיירס, כדי לפגוש את החבורה של וינקו ילובאץ בשלב ההצלבה או משהו. היו אלה משחקים בעלי המון רוח והשראה ומאבקם הצודק של קטשפר והיונה ההנפלדית, מחוזקים בבולדוג רנדי וויט וברישאר-שלנו גריפית' הסתיים בהפסד 2:1 בסדרה.


אלא שמעבר לשתי תחנות ידועות אלה, ריברס הופיע גם בליגה הצרפתית ושם התפרסם, למעשה, כשלקח אליפות עם אנטיב בחלק הראשון של התשעים. היו שם כל החבר'ה הטובים תחת ז'ק מונקלאר, ובהם סטפן אוסטרובסקי נעים ההליכות ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שגם שוגר ריי ריצ'רדסון חסר התקדים נכלל בסגל וכיכב. אולי אני מבלבל בין העונות, אבל מה זה משנה. בלאו הכי אתם מאמינים לכל מה שאני כותב, לא? זה חלק מהדיל הלא כתוב בינינו.


רגע, הנה מצאתי את הצילום. אני מזהה כאן את וילי רדן, שוגר ריי באמת היה כאן, גם לורן פוארסט ובילי ג'ו וויליאמס. והנה דייויד, משמאל לאוסטרובסקי.



היו לריברס גם שתי אליפויות ושני גביעים בטורקיה בסוף שנות התשעים עם טופאש בורסה, ומאוד ייתכן ששיתף פעולה שם רישאר-שלנו (אכן רישאר, הלוא כך בדיוק כינה אותו שמעל'ה מזרחי במסיבת העיתונאים להצגתו בפני העם, עת נחת במכבי עלית וגפיו הכבדים עימו).


כן, אני כמעט בטוח בזה: ריברס וגריפית' שיחקו יחד. היה זה אחרי שרישאר עזב את מכבי ת"א וסירב בתוקף לשמוע על הישארות לעונה נוספת, רמז לטראומה שעבר תחת ילובאץ שלא לגמרי אפשר לו חופש פעולה במגרש. חוזהו הותר רק אחרי בוררויות כאלה ואחרות, והשניים – רישאר וריברס - נפגשו בטורקיה.


אחר כך הוא עוד חזר לאולימפיאקוס לעונה אחת בינונית יחסית, בטח בהשוואה לעונה הגדולה ההיא ופרש מהרמות הגבוהות. בהמשך הדרך ועד לא מזמן עוד אפשר היה למצוא אותו ואת פניו המצולקים בליגה השנייה בצרפת, כשהוא כבר מבוגר מאוד, בן ארבעים פלוס.


היה גדול, ריברס. אולי הכי גדול. אם שארפ אומר, אני מאמין לו.

 
 
 
 
Powered By Art-Up