כנהוג אצל שחקנים שקשה מאוד להגיע לראשם עם קצה המטר-רץ, תמיד היו בלבולים ואי-דיוקים לגבי הגובה המדויק של ארווידאס סאבוניס. היה מי שדיבר על 2.20, היו גם וריאציות של 2.24 וגם הגבהים שבין שניהם קיבלו מפעם לפעם אור בפרסומים שונים ברחבי העולם.
על פניו, הקריירה של סאבוניס מחולקת לשניים: עד שהגיע ל-NBA ומנקודה זו והלאה. אבל יש גם מי שיאמר אחרת: כל עוד היה לו שפם מפחיד, ומרגע הסרתו והלאה. ויש בזה משהו, האמת. כל עוד הגב'אר הזה הסתובב עם שפמו עליו, הוא נראה סובייטי, קיר הברזל, הדוב הרוסי. ברגע שהוריד נעשה פתאום אוורירי וחופשי, כמעט נאה. כאילו נשרו ממנו קילוגרמים עודפים או משהו.
כשהייתי ילד או נער, מי כבר יכול לזכור בגילאים אליהם הגעתי, סאבוניס היה סוג של פלא. הוא היה הדוב הגדול הבא אחרי ולדימיר טקאצ'נקו מצסק"א מוסקבה, אבל משוכלל. גירסה חדשה ומתקדמת במיוחד. בעוד טקאצ'נקו היה אחושילינג דוב, אבל קצת מוגבל, בא סאבוניס והתחיל להרביץ מסירות מאחורי הגב, מבלי לראות, ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, וכל זה כחלק בלתי נפרד מסגנון המשחק שלו ולא כאיזה גימיק אחת לחצי עונה. על זה הוא הלביש 20 ו-10 בהליכה. נפעמנו. סאבוניס הפך לאגדה בעודו בחיים. בחיי.
היה מדהים לראות את זה: שחקן בגובה 2.20 עושה דברים שלא נראו אף פעם מאף אחד אחר במימדים שלו. בנוסף, הוא סיגל לעצמו את כל התכונות שצריכים ענקים, גם אם בתוך-תוכו תמיד רצה כנראה להיות מין סאבוניסביצ'וס כזה. גארד אלילי.
בפועל, הוא השתמש המון בהוק-שוט קצר, סחט ים עבירות, קלע עונשין באחוזים טובים עד כמה שאני זוכר ודחק טיפים לרוב בזכות הסנטימטרים העודפים ואינטליגנציית המשחק, שהביאה אותו לדעת מראש איפה הכי טוב וכדאי לעמוד. לא בזכות ניתור הוא הוריד את הריבאונדים האלה, ממש לא, שהרי כבד למדי היה סאבוניס.
לא אתחיל להלאות אתכם צעד אחר צעד, פסע אחר פסע ושעל אחר שעל בכל מסדרונות הקריירה הארוכה של האיש. ברור שתארים יש לו כמו שלכם ולי יש גרביים. את זה שהוא היה בפורטלנד ונתן הצגות שמעתם, ואת זה שהגיע ל-NBA בגיל מאוחר (31) אתם יודעים, ואת זה שאפילו חאכים אולואג'וואן נראה קטן לידו אתם רואים בעצמכם ממש עכשיו כאן בעוד אחד מהצילומים הנאים שמספק המאגר הייחודי של 'רואים עולם'.
תכל'ס, הכי אהבתי אותו בתקופה הספרדית שלו, תחילת התשעים, עם ויאדוליד, אז שיחק לצידו מייק שלגל. שני המשופמים האלה אכלו כל דבר שזז. וכן, כולל הביקור באוסישקין והניצחון הדחוק על הפועל ת"א. זה נכון שאמסלם עשה לו בית ספר, אבל אף אחד לא טורח להמשיך את הסיפור ולומר, שסאבוניס עשה להפועל ת"א קרקס. עניין של ציפיות, יו נואו.
אחר כך, בריאל מדריד, יצא לי לראות אותו הרבה מאוד פעמים. אז כבר נעלם השפם לגמרי ולא חזר יותר. הוא לקח שם את גביע אירופה לאלופות תחת אוברדוביץ' זלימיר הגביר, כשלצידו ג'ו ארלאוקאס המופתי וחסר התקדים, שגם זמנו יבוא והוא יצורף לחיל התותחנים יום אחד. עניין טבעי ומובן לגמרי, לא ברור איך לא קרה עד עכשיו.
איזה קו קדמי זה היה, יאאאאא אולוהיייים. ארלאוקאס מרשית ומפצח מחצי מרחק, ואת ההחטאות הבודדות שלו סאבוניס מתקן בריבאונד. היו שם כמה נגרים בינלאומיים כמו גארסיה קול, או פאבלו לאסו ואיסמעיל סאנטוס, כך שהגנה אף פעם לא היתה הבעיה, אבל סאבוניס וארלאוקאס הספיקו כדי לחפות על כל אלה בריאל של אמצע התשעים, שלא היו מסוגלים לשים כדור בסל. האיש שלט באירופה באותם זמנים. ואם אני זוכר נכון, כדי שמפח הנפש לא יהיה עד כדי כך גדול, ריאל היתה חייבת לפצות את עצמה איכשהו וכשסאבוניס עזב ל-NBA הגיע למדריד האליל הבא, דיאן בודירוגה. כדי שיעבור קל לאוהדים, יו נואו. לא סגור לגמרי על המועדים ואם באמת היתה חפיפה. תבדקו אותי, אם בא לכם.
וישנו גם סאבוניס של סוף התקופה כשחקן פעיל בז'לגיריס קובנה, זה שהגיע לכאן לאותו משחק משוגע של שלף-שארפ והעלייה לפיינל פור ב-2004. ענק רוח היה סאבוניס, באמת. בגילו המאוחר התמודד, התאמץ, היה מצוין, נלחם עם הוויצ'יצ'ים והבאסטונים הצעירים ממנו בהרבה. הוא סחב ומשך עד לרגע האחרון, כשכל הקריירה הארוכה על גבו, כמו גם כל העייפות והפציעות מעונות יוצאות מהכלל בפורטלנד. בא ועשה ג'סטה למועדון שממנו התקדם, והיום הוא משמש לו כנשיא.
הערכנו זאת אז, מעריכים זאת עכשיו ומכאן והלאה לא נותר אלא להפוך את העניין המתבקש הזה לרשמי: ארווידאס סאבוניס, גדול שחקני מדינת הכדורסל הקרויה ליטא, הוא החיל החדש שלנו בחיל התותחנים. לנצח ישכון כאן ובתנאים טובים: שלוש ארוחות ביום, פנסיה, חברים טובים סביבו ובעיקר יחס אוהד וחם מאיתנו ואזכור אחת לשנה של יום הולדתו.
