קרלוס אומברטו לימן דה אלמידה בנולייל לישובאה סאנטוס (איזה כאב ראש), נולד בקייפ ורדה, אי סמוך לחוף המערבי של אפריקה שהיה בשליטה פורטוגזית. הוא נחשב לגדול שחקני פורטוגל בכל הזמנים ולכבוד ולגאווה רבה לנו – קשישי כדורסלע-האתר – שראינו אותו במו עינינו.

למעשה, כשהוא שיחק עם ליסבון במהלך שנות התשעים בגביע אירופה לאלופות ראינו את החלק האחרון בקריירה שלו. באמצע התשעים, בין 1994 ל-1996, שיחקה בנפיקה נגד מכבי ת"א ולישבואה כבר התקשה לשחזר את ימיו הגדולים. ברם אולם ואף על פי כן, זמן לא רב לפני כן, ב-1992, הוא עוד הרביץ לתדהמת הסובבים 18 זריקות לשלוש במשחק נגד מכבי בפורטוגל. קלע מתוכן שבע, יו נואו. כבר ראינו יותר טוב מזה. באותו משחק, משום מה, החטיא את כל שלוש הזריקות שלו מקו העונשין. תדהמה ניכרה בכל הסובבים.

בפעם אחרת, ראשית עונת 1993/94, הוא התייצב קשיש למדי אם כי עדיין במלוא תפארתו באוסישקין-האולם שאינו קיים עוד. שם ציפתה לו הפועל 'פיליפס' תל-אביב ובראשה השריף המופתי והאלילי דייויד ת'רדקיל ירום הודו. לישבואה הרביץ 5 מ-7 לשלוש והשניים התקזזו עם 18 נקודות כל אחד, במה שהסתיים בניצחון תל-אביב לא קל, אבל בסופו של דבר בנפיקה היא זו שעלתה הלאה והשתבצה בבית בגביע האלופות. גם ז'אן-ז'אק קונססאו הגיע עם בנפיקה לאותו משחק באוסישקין, נתקשה להכחיש זאת. לאדומי העור: ננאד מרקוביץ' 19.

מאוחר יותר באותה עונה הגיח לישבואה בספרד עם קבוצתו ובמשחק פראי במיוחד ירה 22 שלשות וקלע שבע. זה קרה נגד חובנטוד בדאלונה של פראן מרטינז, קורני תומפסון וג'ורדי ויאקמפה. ולא להאמין: הפורטוגלים ניצחו בחוץ בשלוש נקודות הפרש. שכונה-מה-שכונה, לפעמים לישבואה גם ניצח משחקי חוץ חשובים עם ההפצצות שלו. וקונססאו הרביץ דאבל-דאבל מהפכני של 21 נקודות ו-17 ריבאונדים, כן?

אבל זו היתה אחרית ימיו של לישבואה ככדורסלן. למעשה, את כל החלק המוקדם, זה שהעלה אותו לגדולה בפורטוגל, לא ממש ראינו. התקופה בספורטינג ליסבון, למשל, זמן קצר אחרי שהגיע לפורטוגל והתיישב בה. או זו שאחריה עם קוואלז. ובקיצור, כל השנים שבין 1975 ל-1984, התקופה שלפני בנפיקה ליסבון.

אז, בבנפיקה, הוא התפרסם מאוד גם מחוץ למדינה. יצא לו שם של קלע מטורף שלא מהסס לזרוק כל כדור, קולע באחוזים מצוינים וממעט להחטיא גם מקו העונשין, בעיקר כי לא הגיע לשם הרבה ואזור המחייה הטבעי שלו היה קשת השלוש.

לישבואה היה גארד קל תנועה, צנום, לא גבוה במיוחד, לא מהיר במיוחד, אבל עם ג'אמפ-שוט קטלני, שהקבוצות שלו הרבו להתבסס עליו. שמא נגיד זאת אחרת? בלעדיו לא היתה קבוצה.

ב-12 עונות רצופות עם בנפיקה עד לפרישתו ב-1996 הוא השיג עשר אליפויות פורטוגל ועוד חמישה גביעים. היו לו 46 הופעות עם נבחרת פורטוגל על פני חמש עשרה שנות פעילות בה, אבל פעם לא רשם שום הישג משמעותי עם הנבחרת הזו. אומרים, אגב, שהיו לו שורשים יהודים מצד האבא. אמו ממוצא גרמני.

אחרי הפרישה הוא הספיק לאמן את אביירו, אסטוריל וגם בנפיקה, וכיום הוא משמש בתפקיד ניהולי בקבוצה בה התפרסם, אבל כאן, אצלנו, כמעט שלא שומעים ולא משמיעים שום דבר ממה שקורה בכדורסל הפורטוגלי. לכן, מבחינתנו, הוא קצת נשכח כמת מלב. ובכלל, יש נטייה לשכוח איתו בעיקר משום שלא הגיע להישגים גדולים, וגם בגלל שהכדורסל הפורטוגלי הוא לא משהו (עד שנבחרת פורטוגל מגיעה למשחק נגד נבחרת ישראל ומוכיחה אחרת).

ובדיוק בשל כך, ובעקבות זאת, ועל אף המצב הלא סימפטי, הוחלט כאן להנציח את דמותו של קרלוס לישבואה האגדי, האיש שתמיד היה לשיחת היום בכל משחק בה היתה מעורבת הקבוצה שלו. אחת לשנה ירצד יום הולדתו של התותחן הפורטוגלי בכדורסלע-האתר ונרימה כוסית לחייו. לכבוד הוא לנו.