כבר זמן רב שאני הוגה במחשבה, כי חיל התותחנים שלנו לא יהיה שלם ללא רימאס קורטינאייטיס. ובאמת, הגיע הזמן להעניק לאחד מבניה היקרים של ליטא את הכבוד ואת חיי הנצח המגיעים לו, במיוחד כעת - לאחר שהוליך כמאמן את ריטאס וילנה לזכייה מפוארת ביורוקאפ 2009.

חיבה עזה אני רוחש לקורטינאייטיס מאז ומעולם: כבר מהפעמים הראשונות בהן חזיתי בביצועיו, ועוד יותר לאחר שהתברר שהוא חולק את אותו תאריך לידה (15.5) כמו המלכה-האם. 49 אביבים ימלאו השנה לאיש, שהיה בורג מרכזי בנבחרת ברית המועצות הגדולה של שנות ה-80', ומאבני היסוד של פריחת הכדורסל הליטאי לאחר שהמדינה זכתה שוב בעצמאותה.

למרות שלא מעט פעמים לאורך הקריירה העשירה שלו נדרש לסייע בהובלת הכדור, רוב הזמן תיפקד קורטינאייטיס כשוטינג גארד קלאסי. 1.96 מ' עם יד מצוינת, שניצל היטב כל הזדמנות להדגים את שחרור הכדור המהיר שלו, ולקלוע באחוזים טובים מכל הטווחים, במיוחד הרחוקים שבהם. לאחר הזכייה בתואר האירופי עם ריטאס, זכה בשבחים רבים על ניהול המשחק הנבון שלו כמאמן. למעשה, עובדה זו הינה לא יותר מאשר המשך ישיר לחוכמת המשחק שהפגין כשחקן. תמיד ידע לנוע נכון, עם הכדור או בלעדיו, כדי ליצור לעצמו או לאחרים מצבי זריקה טובים.

את הקריירה המקצוענית שלו החל בגיל 21 בצסק"א מוסקבה, עימה זכה באליפות ברית המועצות, אולם אחרי שנתיים בלבד עבר לז'לגיריס ותוך שש עונות רשם ארבע זכיות נוספות. בין לבין, הפך לשחקן משמעותי בנבחרתו של אלכסנדר גומלסקי, שזכתה בהישגים רבים, ובראשם מדליית הזהב האולימפית ב-88'. כוכבים לא מעטים לבשו באותם ימים את המדים האדומים-לבנים, ובהם ארווידאס סאבוניס, אלכסנדר וולקוב, שארונס מרצ'ולניס, טיט סוק, ואלרי טיכוננקו וסרגיי טאראקנוב. איכשהו, ברוב הרגעים החשובים מצאת על המגרש את קורטינאייטיס.

באותו טורניר בלתי נשכח בסיאול, הפסידה אמנם ברית המועצות בשלב המוקדם ליוגוסלביה הגדולה של פטרוביץ', דיבאץ', ראדג'ה, קוקוץ', וראנקוביץ' ופספאלי, אולם הלכה והשתפרה ככל שהטורניר התקדם. לשיאם, הגיעו קורטינאייטיס וחבריו בניצחונות 76:82 על ארה"ב (דייויד רובינסון, מיץ' ריצ'מונד, דני מאנינג, הרשי הוקינס, דן מארלי וסטייסי אוגמון) בחצי הגמר, ו-63:76 על יוגוסלביה בגמר.

פרט לזהב בסיאול, רשומות במאזנו עוד שתי מדליות ארד אולימפיות, בברצלונה 92' ובאטלנטה 96', ומדליית כסף באליפות העולם בספרד 86'. באליפויות אירופה יש לו זכייה אחת (85'), שתי סגנויות (87', 95') וגם מדליית ארד אחת (89'). מעוטר כדבעי הוא האיש, קשה להכחיש זאת.

בתום עונת 89' עזב את ליטא והחל לנדוד ברחבי היבשת. ברזומה שלו רשומות האגן, הואסקה, ריאל מדריד, עימה זכה באליפות ספרדב-94', שאלון, עוד שתי קדנציות קצרות בז'לגיריס, ריטאס וילנה ובי.סי. קייב, בה סיים את הקריירה כשחקן פעיל, והוא בן 42, לא פחות. כמאמן, הוביל בין השאר את נבחרת אזרבייג'אן, שלונסק ורוצלאב הפולנית וכמובן ריטאס וילנה, עימה הוסיף עוד תואר לארונו העמוס.

מקורביו אומרים עליו, שפרט להיותו שחקן נהדר בכלל ותותחן מחונן בפרט, קורטינאייטיס הוא גם אדם אינטליגנטי, רהוט ומרשים באופן כללי, וגם חבר מצוין שתמיד יעזור ויתמוך כשצריך. לגבי חלקו האחרון של המשפט, ניאלץ ככל הנראה לקבל את מילתם בעניין, וזאת לאור העובדה המצערת שלא זכינו עדיין להכירו באופן אישי ומקרוב. ולא נשכח גם זאת - שר הספורט של ליטא הוא היה. לא פחות.

עם זאת, נחזק נמרצות את ידיהם של הדוברים בכל הקשור לעדויות על יכולותיו המקצועיות. עובדה, בשנת 1989 היה רימאס-שלנו לשחקן הראשון מחוץ לגבולות ה-NBA, שהוזמן להשתתף בתחרות השלשות המסורתית במסגרת סוף השבוע של האולסטאר. הוא אמנם לא זכה, אבל החותמת הושמה – תותחן היה קורטינאייטיס. תותחן גדול.

מעתה והלאה, אחת לשנה, ביום הולדתו, ינצנץ שמו בפינה השמאלית למעלה ונרימה כוסית לחייו.

(נכתב בידי שחר הרמלין)