האיש אימן 14 עונות ב-NBA, לא ברצף, החל מ-1981 בקליבלנד ועד 1998 באורלנדו, ובין לבין עשה את הקטע העיקרי עם הפיסטונס והיה הראשון שלוקח את הקבוצה הזו לשתי אליפויות רצופות. כללית, הוא אחד משבעה מאמנים בתולדות ה-NBA שהרביץ בק-טו-בק. וזה נאה.

את שנות השבעים הוא העביר כמאמן מכללות בוסטון קולג' ופנסילבניה. לפני צמד האליפויות בדטרויט הוא אימן את הפיסטונס במשך חמש עונות ברציפות ולאחריהן הוסיף עוד שתיים. סתם ככה ענייני המשכיות, שחשבתי שתרצו לדעת. ואם לא אתם, אולי כמה מיושבי ראש הקבוצות בליגת קזינו, נניח.

אחרי התקופה הארוכה בדטרויט הוא עבר לשתי עונות בניו ג'רזי, הודיע על פרישה לאחר מכן ונח. כמה שנים מאוחר יותר הגיח שוב אל שמי הליגה והפעם לשתי עונות באורלנדו לפני פרישה נוספת, והפעם סופית.

עטפה אותו מין הדרת כבוד, לפחות בשנים שהיה מפורסם יותר, ימי דטרויט כמובן. שהרי עם יד הלב נודה בקלות: מי מבינינו בכלל עקב אחריו או שמע עליו (לא כולל הקורא שימי ריגר) בשנותיו במכללות אי-אז בימים?

את קריירת ה-NBA שלו הוא סיים עם 713 ניצחונות ו-488 הפסדים. במובן הזה, אני מניח שהייתם מתחלפים איתו לו יכולתם. הוא המאמן היחיד שזכה באליפות NBA ומדליית זהב אולימפית.

דיילי אובחן כחולה סרטן במרץ 2009 ובתוך כחודשיים מת והוא בן 78. הצטערנו מאוד, כל אנשי כדורסלע-האתר, ואף נרעשנו למדי והתעצבנו אל לבנו עם הישמע דבר הבשורה הרעה.