איי-איי-איי, איזה צלף היה (ועודנו) האיש. שם נרדף לקליעה אדירה, נקייה,זכה וטהורה מכל טווח, בכל מקום ומכל מצב. כשהוא היה בזוֹן, מה שקרה לעתים די מזומנות, לא נותר ליריבים לעשות דבר פרט להתפלל. אם אך תזכירו את שמו בכל קהילת כדורסל שהיא באירופה, וכמובן במחוזותינו, מיד תיזרק לחלל האוויר המלה "סקורר", מלווה בשמות תואר כ"פנטסטיק", "גרייט", "אנבליוויבאל" וכיוצא באלה. בקיצור, מה אתם רוצים שנגיד? תותחן גדול ועצום היה. בין הגדולים שבגדולים שבהכי גדולים. נקודה.

נולד ב-1.7.61, וצמח לגובה 1.98 מ'. עד גיל 24 שיחק במכבי רמת גן, אותה הוליך למקומות השני והשלישי בליגה, ובמסגרתה זכה שלוש פעמים בתואר מלך הסלים (82', 84', 85'). צבר אלפי נקודות בעזרת הקליעה האבסולוטית ממרחק, וכן בעזרת חדירות לסל תוך שהוא מנצל את האתלטיות יוצאת הדופן שלו (רבים יטענו, ובלא מעט צדק, כי לא היה אתלט כמותו בין הכדורסלנים, בוודאי לא עד להופעתם של הליאור אליהו'ים והעמרי כספי'ם למיניהם של השנים האחרונות). מי שהצליח לעצור אותו רק בעזרת עבירות, נאלץ להתמודד עם העובדה המצערת שהאיש דייק ביותר מ-90 אחוז מהקו.

כמה וכמה תצוגות קליעה שלו במדי ר"ג לא יישכחו, ובראשן 40 הנקודות מול מכבי ת"א, במסגרת ניצחון החוץ בסיבוב הראשון של פלייאוף 82', ושש השלשות שצלף בארבע הדקות האחרונות במשחק החוץ בחולון ב-85', שסייעו לר"ג להפוך פיגור דו ספרתי לניצחון דרמטי. לא יכולת שכזו תחמוק מעיניהם של אנשי מכבי, וכמו שקרה לרבים מבכירי הכדורסל הישראלי לדורותיו, מצא ג'מצ'י את עצמו ב-86' עובר לצהוב. בתחילת דרכו במועדון עדיין היה על תקן "היורש העתידי של מיקי", אולם מהר מאוד פילס לעצמו מקום לחמישייה, ממנה לא נפרד יותר מעשור, מתוכן שמונה עונות כקפטן הקבוצה. במקביל, הפך לשחקן מפתח ולקפטן נבחרת ישראל, במדיה הופיע 191 פעמים, כולל שבע אליפויות אירופה, תוך שהוא קולע 3,515 נקודות, יותר מכל אחד אחר, כמובן.

במאזנו רשומים 11 אליפויות ושבעה גביעי מדינה, וכן דומיננטיות מוחלטת בתחום צבירת הנקודות בישראל ואף מחוצה לה. לשיאו באירופה הגיע בחורף 91', ימי מלחמת המפרץ הראשונה, עת במשחק חוץ בלימוז' המטיר לא פחות מ-49 נקודות על ראשי הצרפתים חסרי האונים, בדרך לניצחון אדיר, 95:114. אירופה כולה השתדלה מאוד לעוצרו, וברוב המקרים נכשלה קשות.

אולם עם כל הכבוד לתארים בארץ ולהכרה וההוקרה באירופה, דווקא התואר בו רצה יותר מכל, אלוף היבשת, שב וחמק ממנו פעם אחר פעם. שלוש שנים רצופות הגיע עם מכבי לגמר, ובכל פעם נאלץ לעמוד בסיום המשחק עצוב ומאוכזב, ולצפות בשחקני היריבות - טרסר מילאנו (87', 88'), ויוגופלסטיקה ספליט (89') - חוגגים עם החפץ המוזהב. בשנת 2000, לאחר שלוש עונות במכבי ראשל"צ, חזר לעונת פרישה במכבי, הגיע שוב לגמר האירופי, הפעם על תקן שחקן מחליף, ושוב התאכזב לראות את פנתינאייקוס של אוברדוביץ' וקטש יורדת כמנצחת.

זו, ככל הנראה, הסיבה המרכזית לכך שלמרות יכולתו האדירה, ולמרות ששיחק תפקיד מפתח בעשרות ובמאות משחקים בכל המסגרות, לא מוגדר ג'מצ'י על ידי רבים כווינר אולטימטיבי, ודאי שלא ברמתו של מיקי ברקוביץ', מי שהשגיו, ובעיקר סלי הניצחון המפורסמים שלו, הטילו ומטילים צל ענק על כל שחקני ישראל מאז ומעולם, ודאי שעל דורון, "היורש", כזכור.

אז נכון, איש לא ייקח ממנו ולעולם לא ישכחו לו את אותו סל מכמעט מגרש שלם נגד מכבי ת"א במדי מכבי ר"ג ב-85', את סל הניצחון בחוץ נגד ספליט ב-89' וגם את הסל המפורסם נגד ציבונה ב-96', אבל כמה חבל, מבחינתם של דורון ואוהדיו, שלא פחות, ואולי יותר מכך, יזכרו לו רבים את ההפסדים בארבעה גמרים, לרבות האיירבול בסיום גמר 87' מול טרסר מילאנו, את ההחלקה ההיא - לגמרי לא באשמתו - בסיום המשחק המכריע מול אסטודיאנטס על העלייה לפיינל פור 92', וגם את היותו מי שהוביל את מכבי להפסד האליפות לגליל ב-93'. עניין של גורל, כנראה.

בלית ברירה, יתנחם האיש, פרט לאליפויותיו ולגביעיו בארץ, גם ב-9,580 נקודות ב-466 משחקי ליגה (20.6 למשחק), שכאמור הכתירו אותו למלך סלינו לנצח, וכן ב-4,001 נקודות בגביעי אירופה, בהיותו שיאן ההופעות בנבחרת, וכמובן בהכללתו בכל הכבוד והיקר בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר, המקום אליו מגיעים רק הגדולים באמת. אגב, יורש לו יהיה לו לבטח: לאיש שלוש בנות ואף לא כדורסלן עתידי אחד לרפואה. נו, ישנן בנות, ישנן בנות.

והנה ג'מצ'י קולע 49 נקודות נגד לימוז' ב-1991.

נכתב בידי שחר הרמלין