לשאקיל אוניל יש אינספור כינויים אותם קיבל מאחרים או ניכס לעצמו במשך השנים: הוא הדיזל, אריסטו הגדול, שאק-פו, סופרמן, ביג קקטוס, ביג סקסי. אבל כינוי אחד הוא עוד לא קיבל, וזה בדיוק מה שנעניק לו ברגע זה ממש. שאקיל יקר, מעתה יהיה כינוייך הרשמי בכדורסלע-האתר 'מלך סוסי היאור'. לא סוסון, יען כי זה תיאור המגמד אותך ואת מעלותיך הרבות ששמן יצא למרחוק. סוס הינך, סוס יאור משגע וגדול מהחיים.

בתקופת פרה-לברון/קובי ובהיעדר מדיום עמוס במידע הנגיש וזמין לכל דכפין, אי שם בתחילת שנות התשעים שהיו עליזות במיוחד לאוהדי שיקגו, היה נדיר לשמוע הילולים וקילוסים מכל עבר על שחקן תיכונים. אבל על שאקיל, כמובן, כולם שמעו בשלב מוקדם. קבוצות NBA שלחו שליחים מכל רחבי המדינה לחזות בפלא, שאמנם לא זכה בשום דבר במכללות במדי LSU, אבל בד בבד לא הותיר מקום לספק כי מדובר בדבר הגדול הבא. עד כדי כך גדול היה, שמידת נעליו המפלצתית (53) הדירה שינה מעיניהם של שניים מהסנטרים המובילים בליגה, דייויד רובינסון ופטריק יואינג, שאם להאמין לאגדה האורבנית חששו מהדומיננטיות של שאקיל והטילו וטו מרומז על הכללתו בדרים-טים האגדית בברצלונה 1992. כך, אגב, נסללה דרכו של כריסטיאן לייטנר לפסגת הקריירה האנדר-אצ'יברית שלו עוד לפני שבכלל שיחק משחק אחד לרפואה ב-NBA, אבל מילא. מדברים שאקיל עכשיו ולא על לייטנר המצ'וקמק.

אז כאמור, השניים חששו – ובצדק. מרגע שנכנס בסערה ל-NBA והמיט קלון על שלל סלים מכופפים ברחבי אולמות הליגה בהם כילה זעמו בעזרת עוד הטבעה עוצמתית-זו-לא-מילה, שאקיל נתן להם בראש, להם ולכל אחד אחר. המילים שבהם יש לתאר את שאקיל הצעיר הם "פיזי", "עוצמתי", חייתי". בעוד שאולג'וואן התהדר בזריזות פנתרית, יואינג בקליעה חלקה מחצי מרחק ודייויד רובינסון במשחק אול אראונד משובח, שאקיל היה – ותאמינו לי שאני מתכוון למובן הטוב של מילות התואר הללו – בהמה צעירה, גסה ודורסנית. הוא דרס ומעך והשפיל אפילו את סבא רוברט פאריש באחד הדאנקים הזכורים מעונת רוקיותו. כמעט כל סנטר אחר בליגה נכנס בעזרתו לצד הפחות נעים של ההיי-לייט היומי. הוווו, הנוסטלגיה. כבר עברו השנים, אך אזכור הימים.

ככול שהתבגר הפך השאק לפחות זריז, פחות מהיר, פחות נייד. עדיין, תתקשו למצוא נוכחות פיזית יותר ממנו באזורי הצבע הפזורים בכל מדינה ומדינה, וכן, גם דווייט האוורד כלול בהכללה הזו. אז אמנם עם השנים שאקיל רק העלה במשקל וכפועל יוצא ניתורו נעלם עד ככלות, אבל קוץ בה ואליה: הנתון הזה רק תורם עוד יותר לבחירתו לסגל סוסוני היאור שלנו. במפתיע, בעונה האחרונה האיש עלה מחדש על פני השטח כמו עוף הפיניקס המיתי במדי פיניקס המיתית, והעמיד עונה-עונה בגיל 37, שנייה אחרי שכבר כולם תלו בשבילו את הנעליים. שאק הבהיר חד משמעית שאף אחד לא תולה בשבילו שום דבר, אלא אם מדובר בכביסה. כנראה שסוכנת הבית המפלצתי שלו תולה לו כביסה, זה כן. אבל רק לה מותר. עכשיו הוא עם לברון, ככול הנראה בריקוד ההורה האחרון שלו בליגה בתקווה להשיג טבעת חמישית במספר, אחת לכל אצבע. ביד אחת.

באמת שקטנה היריעה מלמנות את הישגיו של שאקיל, והאמת – כל מי שמכיר את האכסניה הזו יודע שזו גם לא היריעה המתאימה. הרבה מאוד נקודות, הרבה מאוד פעמים אולסטאר וכו' וכו'. אבל מה שיפה אצל האיש, מעבר ליכולותיו על המגרש, הן יכולותיו מחוצה לו. וכן, הפיסקעל'ך של שאקיל, אנחנו מכוונים אליך. לא היו כמו ולא יהיו כמו הגיגיו של האיש, שלא היסס מעולם לומר את דעתו בכל נושא ועניין מאותה סיבה שכלב מלקק את אשכיו – פשוט כי הוא יכול. שאקיל הוא חלומו הרטוב של כל כתב ועורך, ובכלל לא פלא שהצחוקיאדה שלו לאורך השנים הצליחה למלא אתר אינטרנט שלם. הנה זה כאן.

מכל הבחינות, מקצועית ובעיקר לא, קשה להאמין שיצורף לרשימה הזו בעתיד איזשהו שחקן שידגדג את גדולתו של שאקיל, שמוכתר רשמית למלך סוסוני היאור באשר הם. מלך, לא פחות. בדיוק כמו שהוא היה רוצה את זה.

נכתב בידי אלעד זאבי