סוסון יאור למופת הוא אוטיס היל. שם מוכר במכללות (10.9 נקודות ו-5.4 ריבאונדים בקריירה), שעשה פחות מהמצופה באירופה, או פחות ממה שאני חשבתי כשקראתי עליו לראשונה בהיותו סטודנט מהשורה. מין אנדרסייזד סנטר שלא יכול להגיע ל-NBA, לא נבחר בדראפט ה-NBA אלא רק בזה של ה-CBA, אבל הראה גם לסוסונים גדולים ממנו כמו אריק דמפייר איך אפשר לעשות נקודות ולבצע את ריקוד המחוגה בצבע. הוווו, הימים ההם, ימי סירקיוז של 1996.

היל לא שיחק בקבוצות מוערכות ונחשבות במיוחד ביבשת. לאורך כל הקריירה שלו הרשימה מראה על נהריה למיניהן, יו נואו. אנטוורפן, אודסה, ספליט של היום. כאלה. חביב, נחמד, משהו באמצע, לא יותר. וכמעט בלי הופעות בגביעי אירופה. אחת המגרעות שלו, בעיני, היא יכולת לקויה בריבאונד. ובעצם, גם בחסימה. גם אם הוריד פה ושם 10 ריבאונדים רובם לא היו ריבאונדים גדולים או משמעותיים או כאלה שגורמים ליריב לחשוש ולהבין שיש נוכחות בצבע. האיש גם לא ממש חסם, אולי רק פה ושם. סוסון יאור, איך יקפוץ בדיוק?

האיש נדד לאורך ולרוחב אירופה במשך הרבה שנים ועכשיו, בשעת כתיבת השורות ביום קריר של דצמבר 2009, הוא כבר קרוב לסוף. זמן טוב להעביר אותו אחר כבוד אל הביצה שלנו ולמצוא לו מקום באיזו פינה.

טורקיה, איטליה, בלגיה, ספרד, פולין, שתי קדנציות עם נהריה, קרואטיה, אוקראינה ועוד כמה זנבות של משחקים בעירוני רמת גן לקראת גיל 36 בהם נראה פחות קופץ וממש כבד, אם כי יש לומר כי כבד הוא היה תמיד.