אם הרווה דוביסון הוא מלך הסלים של הליגה הצרפתית בכל הזמנים, סטפן אוסטרובסקי הוא מלך הסלים והריבאונדים של הליגה בצרפת מאז מותגה מחדש תחת השם LNB ב-1983.
המספרים המדויקים: 17,764 נקודות (שלישי בכל הזמנים אחרי דוביסון ואלאן ז'יל) ו-3625 ריבאונדים.
אליל רב רושם היה אוסטרובסקי. לא גבוה מדי, אבל דק גזרה שנראה תמיד שניים-שלושה סנטימטרים יותר ממה שהוא באמת. תנועתו אצילית, מראהו נאה ומוקפד, שיערותיו במקום אחת-אחת, חולצתו תמיד בתוך המכנסיים.
היה אחד הגבוהים הבולטים באירופה בזמנו, בעיקר בעשור הראשון שלו על המגרשים, כששילב משחק פנים מצוין עם יד חלקה ונקייה מבחוץ. אתקשה להכחיש זאת: הצ'אקה שלו מחצי מרחק היתה אחת המופתיות שנראו באירופה בסוף השמונים ותחילת התשעים. קל מאוד היה לפרגן לשחקן כזה, להתאהב בסגנון המשחק שלו וגם אני נפלתי ברשתו בשלב כזה או אחר.
ידע ואהב גם למסור. סיים קריירה עם 3.1 אסיסטים בממוצע למשחק. לא צחוק במיוחד אם לוקחים בחשבון שהאיש מדורג חמישי באסיסטים בכל הזמנים.
ובכלל, אוסטרובסקי היה טיפוס של 2.04 שהפעיל את הראש כששיחק, ואף פעם לא שכח להביא איתו למגרש ראיית משחק טובה ואינטליגנציה גבוהה באופן כללי. תמיד היה ארוז ומצויד היטב. נכבדו ונעריכו על כך גם ממרחק שנים שהרי אלה בדיוק הסיבות שהוא כאן, חלק מחיל התותחנים המשובח במיוחד של כדורסלע-האתר.
במונחים מקומיים, אגב, אם מנסים לאפיין אותו, אוסטרובסקי היה שילוב כזה או אחר של נדב הנפלד עם תומר שטיינהאור. קחו את התכונות הטובות של שניהם, סננו את הפחות טובות, ותקבלו, בערך, את סטפן אוסטרובסקי.
אזכור אותו לתמיד בעיקר כשחקן לימוז' וכחלק מהחבורה מצוינת שחיסלה את מכבי ת"א של טד אואנס ב-25 הפרש אי-אז בעונת 1989/90 ב'בובלאן', האולם הביתי בעל היציעים המשופעים במיוחד. אלה היו שנות תהילתה של לימוז', שנותיו הטובות ביותר גם של אוסטרובסקי. יחד עם ואלרי דמורי, דון קולינס, רישאר דאקורי, פרדריק פורטה, מייקל ברוקס, ג'ימי ורוב ואולי גם וילי רדן ופרנק בוטר, לא ממש זוכר, זו היתה קבוצה שכיף לראות.
אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה גם יחד: אין לי שמץ של מושג ולא ברור לי עד היום אם קיים קשר בינו או בין משפחתו הענפה לבין אותו ברוך אוסטרובסקי, ראש המועצה הראשון של רעננה, שעל שמו קרוי בית הספר התיכון בעיר (והיידה לבנות המקום שזכו באליפות התיכוניים). אבל אם חושבים על זה שוב – מה זה משנה ולמי זה חשוב?
לא משנה ולא חשוב.
ואם זה המצב, נדבר כדורסל נטו: עשרים שנים היה אוסטרובסקי על מגרשי הליגה הראשונה, החל ב-1982 ועד 2002. אחר כך עשה שלוש שנים נוספות בליגה השנייה ופרש כשחקן אנטיב, שהפכה לבית השני שלו בקריירה אחרי לימוז'. האיש היה בן 43 כשעזב את הכדורסל.
הוא החל את הקריירה בשלוש עונות בלה מאן, עבר לשבע עונות רצופות בלימוז', הוסיף שלוש באנטיב ואת שבע העונות האחרונות בליגה הבכירה חילק בין שולה, שוב אנטיב וגם שאלון.
מה עשה, בעצם? הנה:
אליפויות אירופה: שלוש, מהן שתיים מדגם ספורטה/מחזיקות גביע ואחת בקוראץ'.
אליפויות צרפת: 4, שלוש עם לימוז', אחת עם אנטיב.
סגנויות: חמש פעמים.
גביעי צרפת: אחד.
גביע טורניר האסים: שניים.
הופעות בנבחרת: 194, ממוצע של 14.6 נקודות למשחק.
הופעות באולסטאר הצרפתי: 11 פעמים ברציפות בין 1987 ועד ל-1997.
מלך הסלים של הליגה: 5 פעמים.
מלך הסלים הצרפתי: 8 פעמים.
מלך הריבאונדים הצרפתי: 3 פעמים.
ה-MVP הצרפתי של הליגה: 4 פעמים.
שחקן הפנים הצרפתי של העונה: 6 פעמים.
ונשאלת השאלה: ממתי סופרים סגנויות? ואיך זה שיש כל כך הרבה משחקי אולסטאר בליגה הצרפתית? התשובות פשוטות: לחביבינו השונים, ודאי לתותחנינו, סופרים כל דבר טוב ומעלימים כל דבר פחות טוב. זה ברור מאליו, לא?
ולגבי האולסטאר: ככה בדיוק בונים מסורת לליגה, תהיה אשר תהיה. בעקביות ולא בחאפריות. אירוע זה אירוע, שנה אחר שנה, ולא פעם כן, שלוש פעמים לא, פעמיים אולי.
חוץ מזה, אוסטרובסקי הוא האיש שאחראי לנתק ארוך השנים בין מאמננו הלאומי (לשעבר) לביני שנמשך כמעט עשור וחצי, עד שהמציאות בדרכיה המוזרות כפתה מצב של שלום. סיפור ארוך מאוד, שתולדותיו המפורטים והמדויקים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ מופיעים שחור על גבי לבן בספר "מסביב לכדור". ואם לא קראתם עד היום, בכל השנים שחלפו מיציאתו לאור, עשו לעצמכם ג'סטה ותשיגו עותק. אפילו שאני לא אובייקטיבי, כן?
