עוד לפני שרונאס יאסיקביצ'וס היה שרונאס אחר, גם הוא ליטאי, שהרביץ תורה בכל הבא עימו במגע. הוא גם היה השמאלי הבינלאומי הלוהט הראשון לפני מאנו ג'ינובילי, גארד שהוא גם רב אומן בהכאת עטלף. למעשה, נכון לזמן בו שיחק ב-NBA, שרונאס מרצ'ולוניס היה אחד השחקנים הטובים ביותר שם. מתי זה קרה? הוווווו, אין ברירה אלא להרחיב מעט בנתונים.

דון נלסון, שהביא אליו לא מעט אירופיים לאורך השנים, אימן את גולדן סטייט כשזו בחרה במרצ'ולוניס בסיבוב השישי של דראפט 1987. עברו שנתיים נוספות בטרם הגיע האיש לארצות הברית. עד להגעתו הוא היה עסוק בדברים אחרים. למשל, לזכות עם נבחרת ברית המועצות במדליית זהב באולימפיאדת סיאול ב-1988. מה שהאיץ, אומרים האומרים, את הקמתה של הדרים-טים לקראת אולימפיאדת ברצלונה ועורר את האמריקאים להריץ נבחרת שכולה כוכבי NBA בפעם הראשונה.

בכל אותן שנים שלפני צאתו ל-NBA הוא שיחק בסטאטיבה וילנה, ריטאס של היום. אליל היה. איך שהגיע, אומרים האומרים, הפך למנהיג ומוביל מהמעלה הראשונה.

בארבע העונות שלו בגולדן סטייט הוא היה קרוב מאוד להיבחר - פעמיים - לתואר השחקן השישי ב-NBA כשבאחת העונות, 1991/92, הוא סיים עם 18.9 נקודות למשחק כשחקן ספסל. ולא פשוט היה העניין, יען כי שרונאס (האם גם אותו כינו שאראס? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת), בקושי ידע אנגלית. למעשה, דון נלסון מינה את בנו, דוני, לשמש לו מתורגמן. לפחות במובן הזה יש הבדל עצום בין מרצ'ולניס לשאראס, שהאנגלית שלו נרכשה מגיל צעיר מאוד עת הסתובב בהיי-סקול בארצות הברית והמשיך לשחק שם גם בתקופת המכללות.

לקראת עונת 1993/94 עזב את הווריירס, אבל לא חזר להיות טוב כשהיה. פציעה ארוכה שנמשכה כעונה וחצי פגעה בו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. במעברים שבאו אחר כך בין סיאטל, לסקרמנטו ולדנבר, הוא הסתובב סביב 10 נקודות בממוצע למשחק וקריירת ה-NBA שלו הסתיימה. כך או אחרת, אחרת או כך, זה נגמר עם מספרים נאים: 12.8 נקודות ו-2.2 אסיסטים למשחק.

ה-NBA נגמר אמנם עבורו, אבל לא הקריירה כולה. הוא חזר הביתה ושפמו עימו והפך את נבחרת ליטא למה שהיא בשנים הראשונות להקמתה של המדינה ב-1990, אחרי פירוק ברית המועצות. בסך הכל יש לו עם הנבחרת הליטאית זהב אחד, שתי כסף ושלוש מארד בכל מה שקשור לטורנירים גדולים.

זו היתה נבחרת ששיחקה כדורסל מהיר וביצעה התקפות מתפרצות באופן כמעט מושלם, להנאת אוהדי הכדורסל שם ובכלל. יכול להיות שאם היה עושה ביקור קצר באיזו הפועל חולון כזו, נניח, היה לו סיכוי ממשי להפוך לחביב הסיפרה באותם זמנים. שהרי היה גם תותחן וגם משופם. פספוס שלו. גם שלנו.

היו לו הישגים גדולים, יו נואו. היה שחקן השנה באירופה ב-1988, ה-MVP של אליפות אירופה ב-1995 וארבע פעמים ספורטאי השנה בליטא. ספורטאי, לא כדורסלן, כן? מצד שני, איזה ספורט רציני אחר יש בליטא חוץ מכדורסל?

בהמשך הקים מרצ'ולוניס אקדמיית כדורסל לילדים מצליחה מאוד, והפך גם למפקח ולספונסר של הליגה הצפון האירופית שהגה ודחף להיווסדה, שכיום היא, בעצם, הליגה הבלטית. האיש גם העמיד על הרגליים, כספית כמובן, לא שהוא עמד ובנה אותו, מלון נאה כרפאל בוילנה-הכרך והקים גם את הליגה הליטאית שאחרי תקופת ברית המועצות. אומרים האומרים, אגב, שהוא אחד מאנשי העסקים המצליחים בליטא כיום. לא פלא. אליל הינו.

לא יהיה שלם האייטמון בלי אזכור של אינגה, אשתו לשעבר, אותה הכיר בארצות הברית. הגברת היא אחת מ-147 שחקניות שקלעו 50 נקודות או יותר במשחק ועשתה זאת במכללת מריט. בפעם האחרונה שהנושא נבדק היא עדיין היתה במריט, והפעם כמאמנת ראשית.

זה יפה וגם משובח. לכבוד הוא לנו, כל אנשי כדורסלע-האתר, להביא בצל קורתנו את שרונאס מרצ'ולוניס, מגדולי התותחנים של אירופה שהשאיר חותם גם ב-NBA. כשנצטרך גארד שמאלי, גבוה, מהיר וחזק, רואה משחק וגם משופם, אין ספק למי נקרא.