|
בעל כינוי
הגנרל הסרבי הגיע להפועל ת"א, בעצם, כמחליפו של פרוויס שורט עגום המבט. דובראש היה סרבי מסוג אחר לעומת אלה שהתרגלנו אליהם עד לאותו זמן. הוא היה בוגר מכללה, דובר אנגלית רהוטה, ודי החזיק מעצמו למען האמת. לא בטוח עד כמה אהבו אותו הסרבים האחרים ששיחקו בארץ. הוא היה קצת חריג, קצת שונה, אפילו התכוון להתחתן עם אמריקאית. שזה, כאילו, אתם יודעים. היה לו גיבוי מלא ומוחלט מרלף קליין, מאמנו אז. עמוס פרישמן זעם, חיים זלוטיקמן כעס, אף אחד לא אהב את סגנון המשחק האנוכי שלו, את הזריקות המשוגעות, את העובדה שלא שם זין על הגנה.
אבל היו לו יכולות התקפיות, שהשאירו אותך לפעמים בפה פעור. בעיקר הרגעים בהם קלע לסל כשהוא חסר שיווי משקל כמעט לחלוטין, מתחיל את הצעד וחצי שלו וגומר אותו כשהסל לצידו ולא לפניו, והוא משחרר את הזריקה לכיוון החישוק משני מטר וחצי במקום מעשרים סנטימטר. לא מתתי עליו. אפילו כתבתי פעם טור קטלני נגדו, אם כי לא מתלהם, כי עדין הוא הנשיא ונפשו רכה וזכה. אבל את סגנונו לא אהבתי, ואיפשהו
אחרי העונה שלו בהפועל ירושלים ועוד קצת באלבה ברלין, הוא נעלם אל תוך הלילה.
בעצם, הוא הרביץ גיחה להפועל ת"א אחרי שכבר פרש. היה כבר כמעט קירח ובא לשחק בלאומית ב' לצד נוריס קולמן. חשבו אולי יעשו איזה קיצור דרך או משהו. בטח רצה להחזיר לעצמו את התחושות והרגעים היפים מימי הזוהר.
בפעם האחרונה ששמעו ממנו נציגי הסיפרה, התברר שהכה את אשתו ואפילו ירק עליה, נעצר ושוחרר בערבות. אשתו האמריקאית, כן. יום הולדת שקט ורגוע לך, דה סרביאן ג'נרל.
|
