קוראים לו ברנדון האנטר, יו נואו. שחקן פנים הינו. איש הפועל ירושלים בעונת 2009/10.

נכון שבכדורסל של היום ישנם אפילו גארדים גבוהים ממנו, אבל כפי שכבר סוכם כאן בעבר סוסון יאור אינו חייב להיות סנטר בלבד או לשקול מינימום 125 קילו ולהיעצר בגובה 210 סנטימטרים. האנטר, במידותיו הנוכחיות, הוא סוסון יאור רציני למדי שעונה על הקריטריונים.

האיש הוא אחד מ-101 שחקנים בתולדות ה-NCAA שהרביץ לפחות 2,000 נקודות ו-1,000 ריבאונדים בקריירה שלו. הוא עשה את זה בארבע עונות במכללת אוהיו, 119 משחקים בסך הכל. למדייקים: 2,012 נקודות ו-1,103 ריבאונדים. ב-2003 הוא סיים את תקופתו שם.

מתוך ה-101 האלה הגיעו לישראל לאורך השנים 6 מהם והאנטר, כאמור, בתוכם. חואן מנדז (עירוני נהריה), טונג'י אווג'ובי (עירוני רמת גן, הפועל ירושלים, הפועל גלבוע/עפולה), ג'ראלד גלאס (הפועל חולון) וג'ו ביניון (מכבי חיפה) היו האחרים.

סוסון יאור זה הוא גם מלך הריבאונדים של מכללת אוהיו בכל הזמנים, והוביל את ה-NCAA בריבאונדים ב-2003 עם 12.6 בממוצע למשחק.

התואר הזה הספיק בסיום אותה שנה למקום ה-56 בלבד בדראפט ה-NBA על ידי בוסטון סלטיקס. הוא התגלגל מפה לשם ואף קבוצה לא ממש רצתה בו ברצינות מלאה. שארלוט קצת, מילווקי קצת, אורלנדו. מכל המעברים האלה רשומים על שמו 67 משחקים בלבד על פני שנתיים בסלטיקס ובמג'יק בלבד. 3.3 נקודות, 2.8 ריבאונדים, מעט מאוד דקות. וזהו. זה מה שהיה שם. לא בנו עליו.

פנתינאייקוס חשבה שהיא מוצאת שלל רב כשצירפה אותו ישירות מסו פולס מה-CBA בינואר 2006, אבל תוך חודש-חודשיים הוא כבר לא היה שם. לא זוכר בדיוק את הסיפור ואם נפצע או סתם חשבו שהוא יכול לשחק כסנטר והתברר שהוא נמוך מדי ולא מתאים לקבוצה מהטופ של הטופ האירופי.

כך או אחרת, אחרת או כך, הוא נפלט משם ונחת בנאפולי. מאז הוא עובר ממקום למקום: ליבורנו, ביילה (שיחק שם עם קווין פינקני), מונטגרנארו, הפועל ירושלים, ולמה יש לי תחושה שגם כאן הוא לא יישאר זמן רב מדי? אכן כי כן, מי יודע מה יהיה הלאה בגורלו של הסוסון הזה, יליד נובמבר 1980, 2.01 בקושי ובמאמץ, וגם עניין של 120 קילו ביום רגיל.

בקיץ 2007 האנטר היה מעורב איכשהו בקרב יריות, כפי שתיארו זאת שוטרים, ליד ביתו של דשון סטיבנסון באורלנדו. נוצר שם איזה בלאגן והאנטר היה בתוך הבית. השעות הקטנות מאוד של הלילה, מסיבה, בחורות שהחבר'ה הכירו עוד באותו הערב באיזה מועדון. דברים כאלה. לא ברור אם אחז באקדח או לא, ואין לי כוונה להדביק לו דברים שלא היו, אבל היה מקרה כזה ושמו השתרבב. מה לעשות, זה מה שזוכרים בארצות הברית משחקנים שהקריירה שלהם לא המריאה במיוחד.

האיש עושה כל מעשה שסוסון אמור לעשות: משחק עמוק בצבע, ריבאונדר מצוין הגנתית והתקפית, חזק, פיזי, אוהב להתנגש ולדחוף, יודע גם למסור לא רע ואפילו לחסום קצת על אף שאינו גבוה במיוחד. לא נשכח ולא נזנח את אזכורו של מגן השיניים שאיתו הוא "משחק" מעלה-מטה-ימינה-שמאלה בפיו לאורך משחקים שלמים, מוציא ומכניס ומשווה לפני הירח העגול שלו הבעה סוסונית עוד יותר מהרגיל.

לימים שימש סוכן שחקנים.

ואי אפשר לסיים קטע כזה בלי לינק לשיר מתוך new gold dream, אלבום מופת של סימפל מיינדס משנות השמונים, שחרשתי עשרות פעמים יש להניח ואף להניח יש.

.

קבלו את hunter and the hunted.