עודד קטש מופיע אמנם בכדורסלע כבעל כינוי (חצי הצמד קטשפר בלינק 'אגדות מהלכות' בתפריט סיפרה בסלע), אבל לכל ברור וברור לכל כי האיש ראוי להיות חבר בחיל התותחנים הישראלי. הגיע הזמן, האין זאת?

ובכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, קטש היה מבכירי שחקני ישראל במשך תקופה קצרה יחסית, עד שנפצע ופרש מפעילות. יש אומרים כי תקופת המאבק בפציעה והניסיון להימנע מפרישה מקבילה מבחינת אורכה, פחות או יותר, לתקופה בה שהה בשמי הכדורסל הישראלי והאירופי.

אליל כחוש וצנום זה התפתח במחלקת הנוער של מכבי ת"א ומשלא מצא את מקומו כרכז מוביל בקבוצה הבוגרת הושאל למכבי רמת גן. זה קרה במועד קריטי מבחינת הקבוצה הבוגרת שאיבדה את האליפות בקיץ 1993 להפועל גליל עליון אחרי 23 זכיות רצופות והמאמן החדש, מולי קצורין, אשר לימים כונה מאמננו שחור השיער לשעבר והפך חבר בכיר בסדרת מאמנינו, החליט שכחלק מהליך החזרת ההרתעה ותואר האליפות הוא בוחר ברכז מנוסה והעדיף את ישראל אלימלך על פני קטש הצעיר.

אחרי עונה אחת ברמת גן לצד גור שלף ודרור כהן, חברי ילדות, ותחת אלי קנטי, המאמן שדחף ותמך לאורך נערותו, הוא עשה עונה אחת נוספת בהפועל גליל עליון, לפני שחזר למכבי ת"א בדלת הקדמית. את גליל אימן באותה עונה פיני גרשון ויחד הם הגיעו לגמר הפלייאוף והפסידו למכבי ת"א.

15 שנים מאוחר יותר ידיח קטש כמאמן גלבוע/גליל עליון, שריד של אותה קבוצה בה שיחק, את גרשון שאימן את מכבי ת"א.

ב-1995 הצטרף קטש למכבי ת"א ושיחק בה משהו כמו שלוש עונות וחצי, זה כל הסיפור. עם זאת, בתקופה הזו הוא הפך בהדרגה לכוכב גדול, בולט ונוצץ, מרואיין מבוקש בכל תוכנית טלוויזיה ושחקן שהפופולאריות שלו מתחרה בזו של מיקי ברקוביץ' בימיו הגדולים. אז גם הכרנו לראשונה את חיבוטי נפשו והתלבטויותיו בענייני עתידו והמשך דרכו. דיבר, התייעץ, שאל, החליט ואז התחרט. כאלה, יו נואו. איש רגיש.

מהר מאוד הוא הפך מועמד ל-NBA והתקשורת הישראלית הנרגשת פרסמה מדי יומיים-שלושה לאורך קיץ או שניים מחצית משמות קבוצות ה-NBA, ככאלה שיש להן עניין מקטן ועד גדול בצירופו של קטש. הדוד משה קריקוב, ששימש אז כנציגו, היה מהאנשים המפורסמים בארץ באותה תקופה, ועם השנים נעלם כלעומת שבא.

בסופו של עניין, קטש היה רחוק שביתת שחקנים אחת ממושכת ב-NBA, מכדי להפוך לישראלי הראשון שם עשור שלם לפני שעומרי כספי הפך לכזה. בסופו של דבר לא התאפק, לא המתין, נשבר לו הזובון והוא חזר עד לסיום העונה (1998/99) למכבי ת"א.

בין לבין הוא היה גם מלך הסלים באליפות אירופה בספרד 1997, כמעט שלא ירד מהמגרש בתקופה בה אימן כאן וינקו ילובאץ ואחר כך כבר נעשה יקר מדי עבור מכבי ועזב לפנתינאייקוס. המציאות הפכה לסרט ובעונה הראשונה שלו הוא הגיע לפיינל פור, מעמד שלא הצליח לגעת בו עם מכבי ת"א. באורח פלא כזה או אחר גם מכבי היתה שם, ופגשה את פנתינאייקוס בגמר בסלוניקי 2000. קטש היה מצוין, קלע 17 נקודות והוביל את היוונים לצד בודירוגה ורבראצ'ה לזכייה בתואר האירופי.

זמן קצר אחר כך הוא נפצע ולא שב לשחק. ארבע שנים בערך נמשך הסיפור הזה שבו קטש עובד חזק על חיזוק שריריו, עובר בדיקות וסדרת ניתוחים, מנסה אצל מיטב הרופאים – ושום כלום. "לא ראיתם את המיטב שבי", הוא דמע במסיבת העיתונאים ביוני 2004, אחרי שנואש סופית והבין שלא יוכל לשבו לשחק. כבר באותו מעמד נודע על כך, שהוא עובר מיידית לתפקיד מאמן הפועל גליל עליון.

ומאז, במשך שנים סוערות יותר ופחות, קטש הוא מאמן. הספיק להיות מאמן ראשי בגליל, אחר כך גם מעין מנג'ר לתקופה מסוימת, בהמשך מונה לזמן קצר למאמן מכבי ת"א והוחלף בידי צביקה שרף, ועד לאליפות המדינה הגיע כמאמנה שוב ומחדש של הגליל שעזבה את כפר בלום, נדדה לגן נר והפכה לגלבוע/גליל.

בשנה הטובה ביותר בחייו, כנראה, הוא זכה באליפות כשהוא מנצח את מכבי ת"א בגמר הפיינל פור, ומספר שבועות מאוחר יותר התחתן. עוד קודם לכן חתם על חוזה משופר כלכלית בהפועל ירושלים ומונה לתפקיד עוזר מאמן נבחרת ישראל.

רשמית, סופית וחד משמעית, עודד קטש הוא מאמן לטווח ארוך. ולמה רשמית, סופית וחד משמעית? כי היו תקופות, אחרי סיום הדרך במכבי ת"א למשל, או מיד בתחילת הדרך כשטרם עבר קורס מאמנים והיה חסר הסמכה, בהן הובעו ספקות לגבי יכולתו ורצונו להתבחבש בקטע הזה של אימון בארץ הקודש. הוא בא, ניער מעליו את הבוץ, עמד במשימה וסגר עניין.

היי-לייטים נוספים? אההה, יש המון. שיחק תחת אוברדוביץ', גרשון, שרף, רלף, כל המאמנים המובילים. הרביץ 56 הופעות ו-797 נקודות, ממוצע של 14.2 נקודות, בנבחרת ישראל. יותר מכל שחקן פעיל שמופיע בנבחרת ישראל כיום (קיץ 2010). שימש פרשן בטלוויזיה לאורך תקופה ארוכה והפליא בניתוחיו, בדרך כלל. שקל ברצינות רבה בצעירותו הצטרפות למכללת קלמזון, בה שיחק אז בתפקיד הרכז טרל מקינטייר שיצא לקריירה סוחפת באירופה. ועוד כהנה וכשמה עניינים עד בלי די ועד בלי סוף.

אפילו שהברך שלו דפוקה, נרצה את עודד קטש אצלנו בחיל התותחנים ומפעם לפעם, כשניקלע לצרה מול נבחרת כוכבים דמיונית כלשהי, נרים אותו מהספסל לשלוש-ארבע דקות של מאני טיים, ואף נוכל להסתייע בכישוריו כמאמן בהווה.