סרטן הכריע את מוריס לוקאס בגיל 58. אי-שם ב-1977, כאשר היה חלק חשוב מאוד, אולי הכי חשוב, במערך של פורטלנד טריילבלייזרס, איש לא הכריע אותו בדרך לאליפות הראשונה והיחידה עד היום של המועדון הזה. הוא סיים את עונת 1976/77 עם 20.2 נקודות בממוצע למשחק, יותר מכל שחקן אחר בקבוצה, ו-11.2 ריבאונדים.
ב-1988 נתלתה הגופייה מספר 20 בתקרת האולם של פורטלנד. במשך שש שנים עד סמוך לפרוץ מחלת הסרטן שממנה מת, הוא שימש כאחד מעוזרי המאמן בקבוצה. היה איש מאוד עדין ואדיב מחוץ למגרש, לוחם קשוח וזעוף פנים עליו.
נייט מקמילן, המאמן הראשי, אמר לאחר מותו של לוקאס: "איבדנו אלוף. מוריס היה אדם וחבר נהדר. הוא לחם במחלה באותה מידה של עיקשות שלחם ביריביו על המגרש. היה לנו מזל גדול ליהנות מההשפעה של מוריס על הצעירים בקבוצה שלנו. הוא היה מורה הדרך שלי, אח גדול. עזב אותנו יותר מדי מוקדם".
לוקאס, פאוור פורוורד בגובה 2.06, היה בוגר מכללת מרקט. הוא הגיע איתה לגמר המכללות ב-1974 והפסיד לצפון קרוליינה סטייט, אבל היה טוב מספיק כדי להיבחר לחמישיית הפיינל פור באותה עונה יחד עם שחקן פורטלנד לעתיד, ביל וולטון. בנו של וולטון, לוק, שחקן NBA בפני עצמו, קרוי על שם לוקאס. גם מארקט, אגב, תלתה את הגופייה מספר 20 אי שם במרומי העולם והנציחה את דמותו של לוקאס בהיכל התהילה של האוניברסיטה.
השיחק ב-NBA 12 עונות וסיים אותן עם 14.4 נקודות ו-8.8 ריבאונדים כממוצעי קריירה בשש קבוצות שונות: פורטלנד, ניו ג'רזי, ניו יורק, פיניקס, לוס אנג'לס לייקרס וסיאטל. הופיע גם חמש פעמים במשחק האולסטאר. עוד קודם הספיק לשחק שנתיים ב-ABA עם סט. לואיס וקנטאקי וסיים עם 15.2 נקודות ו-10.8 ריבאונדים. איש רציני מאוד.
פול אלן, הבעלים של הטריילבלייזרס, אמר עליו: "מוריס היה אדם מדהים ואני מחשיב עצמי בן מזל על שהכרתי אותו. כולנו – שחקנים, מאמנים, בעלים ואוהדים – הפכנו טובים יותר מעצם העובדה שהיה חלק מאיתנו בין אם כחלק מהקבוצה שזכתה באליפות, או בשנותיו האחרונות כעוזר מאמן".
העולם, לפעמים, הוא לא מקום הוגן להיות בו.
