לא לחינם ספד לו אהוד בנאי ידידו ורעו בשורה: "ומילים כמו שלך, אף אחד לא אומר כבר". אכן כי כן, תמלילן דגול היה. אמנם לא גדול המלחינים בדורו, ואף לא זמיר בעל קול נאה כרפאל, לא נכחיש זאת, אבל בכל הקשור למילים לא היה מי שישתווה לקיבוצניק ממשמרות.
כמו הקו הירוק, גם מאיר אריאל פרץ לתודעת העם היושב בציון מיד לאחר ששת הימים-המלחמה, אי אז בשנת תשכ"ז, עם השיר "ירושלים של ברזל" אשר העניק לו את הכינוי: הצנחן המזמר. לא תפס הכינוי, לא תפס. ואולי לעובדה שהצנחן יצא לאמריקה לכמה וכמה (וכמה!) שנים בשליחות קיבוצו היתה השפעה בדבר.
אפרופו אמריקה, מאירק'ה זכרו לברכה הושפע רבות משיריו של רוברט צימרמן, הידוע יותר בשמו בוב דילן (אליל זמר בפני עצמו, יש לומר). ואף תירגם וביצע בעברית את שירו הנאה עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ: "טוק טוק טוק על דלתי מרום".
לרבים ורבות מזמרי ישראל כתב האיש שירים כהנה וכשמה, "שלל שרב" ו"הלילה לא אשכב לישון", למשל. רבים משיריו אף זכו לגרסאות כיסוי כאלו ואחרות במרוצת השנים.
טראגי היה מותו של האליל, כלבו האהוב העביר לו מחלה ממארת, והוא נדבק בה והלך לעולם שכולו טוב בשנת 1999.
מדי יום שנה למותו מתכנסים רבים מחבריו ומוקירי זכרו, ובהם רבים מאלילי הזמר הישראלי, ומבצעים אי אילו משיריו. מנהג נאה זה הניב שלושה אלבומי אוסף לזכרו.
אליל היה האיש בחייו, ויש גורסים כי אחרי מותו אף התעצמה אלילותו. כך או אחרת, אחרת או כך, פאסה קומפוזה הוא בוודאי לא.
